סיפור לבראשית
עם תחילת תשע”ז החלטתי לשנות את המתכונת ולבסס את הדרשה השבועית על בסיס סיפור אישי מהעבר שלי. והפעם בפרשת בראשית.
אולם התרבות בעיר מלבורן שבאוסטרליה היה מלא מפה לפה. אקרנים הוצבו בצידי הבמה ואלפיים הצופים המתינו לשיחתו של אלי ויזל (ז"ל) שהגיע במיוחד מארה"ב להרצאה אחת בלבדבנושא : אני והתנ"ך.
כידוע הסופר עבר את השואה וכתב ספרים רבים וזכה לפרסים יוקרתיים. הסופר עמד על הבמה ודמותו הוגדלה כשהוקרנה על המסכים .
"רבים שואלים אותי איפה היה הקב"ה בשנות השואה". פתח ואמר. חיפשתי אותו בתנ"ך והתחלתי ללמוד את פרשת בראשית. ומה גדלה תמיהתי שהבורא שהשתבח בבריאתו כפי שנכתב בפרק א: "וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאד" משנה מיד את התייחסותו ושואל את האדם לאחר שאכל מעץ הדעת שאלה קצרה וחדה: "אייכה"?!. ואני , המשיך אלי ויזל ממשיך לשאול מאז השואה את בני האדם:"אייכה" איך קרה שנהפכתם לרוצחים נפשעים?
"המשכתי לקרא והגעתי לסיפור הרצח הראשון . לאחר לידתו של הבל אחיו של קין. מתארת התורה בארבעה פסוקים את הרצח הנפשע ובאותם ארבעה פסוקים חוזרת התורה ומדגישה שש פעמים את המילה "אחיו". מה אני לומד מכך? מה התורה רוצה להדגיש וללמד אותי?" שאל הנואם וענה בקולו השקט:
כל רצח הוא רצח אחים שהרי כולנו בני אדם וחוה הננו.
