סיפור לשבת: ויחי יעקב
הסיפור גם קשור לפרשת השבוע. כידוע ,יעקב קורא ליוסף ומצווה אותו וגם משביע אותו לדאוג לקבורתו במערת המכפלה. יעקב מתנצל בפני יוסף ומזכיר לו שאת אימו רחל האהובה הוא קבר בדרך אפרת בבית לחם
בתום ההלוויה של הנשיא שמעון פרס ז"ל חלק מהאנשים תמהו מדוע הוא ביקש להיקבר בהר הרצל בחלקת גדולי האומה ולא ליד רעייתו אהובתו סוניה ז"ל שנקברה קודם במושב בן שמן.
לא כולנו יודעים את כל הסיבות אבל כניסיון להצדיק את בקשתו נזכרתי בסיפור אישי מאד.
הסיפור גם קשור לפרשת השבוע. כידוע ,יעקב קורא ליוסף ומצווה אותו וגם משביע אותו לדאוג לקבורתו במערת המכפלה. יעקב מתנצל בפני יוסף ומזכיר לו שאת אימו רחל האהובה הוא קבר בדרך אפרת בבית לחם ולא כמצופה , במערת המכפלה. ויוסף לא מקשה עליו ומבטיח ומקיים.
לפני ארבעים וחמש שנה , נפטרה אימי ז"ל בנתניה בגיל צעיר יחסית ובפתאומיות. בתום השבעה התכנסנו לחשוב איזה פסוק ייחרט על המצבה לקראת השלושים. אבי רבי יהודה ז"ל הציע את הפסוק שאומר יעקב ליוסף בפרשתנו:"ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל". לא הבנתי את הקשר. האם אבינו אהב את אימי כאהבת יעקב את רחל? או אולי הוא התכוון לעלייתם ארצה עשרים ושתיים שנה קודם? והאומנם רק לו היא מתה? תמהנו כל האחים. שביקשו לבדוק פסוקים או אפשרויות אחרות כדי שגם הם יוזכרו בפסוק. ואולי לספר גם על מעלותיה.
סיקרן אותי לדעת ולהבין לפני שאחליט ,שאלתי את אבא מדוע הוא בחר בפסוק הזה ?
ובדמעות סיפר שבדיוק שבוע לפני מותה כשאימא אושפזה בבית חולים, הוא כבעל קורא קיבל במפתיע עלייה לתורה, ובאותו רגע כשקרא את הפסוק הנ"ל בפרשתנו חש צביטה בלב וכאילו נבואה שזמנה של אשתו קרב. ושבוע לאחר מכן בפרשת "שמות" קיבלנו את הבשורה המרה..
לאחר התלבטויות והסכמתו של אבא חרטנו את הפסוק מ"אשת חייל" ששרים כל ליל שבת לפני הקידוש המהלל ומשבח את מעשיה של אימא: "קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה". ואיך זה קשור לסיפור שפתחנו בו?,,, כעשרים שנה לאחר מכן, לפני מותו, אבא קרא לי ולאחי הצעיר וביקש שנבטיח לו שאחרי מאה ועשרים נדאג לקוברו בהר המנוחות שבירושלים זוהי שאיפתו מימים ימימה הסביר ואני לא הקשיתי עליו בשאלה : למה לא ליד אימא בנתניה?
.ואכן קיימנו את צוואתו.
שבת שלום.
(הדברים יהיו לעילוי נשמותיהם של הקצינה והצוערות והצוער שנרצחו השבוע בירושלים)
