להתמודד עם בעיות הילדים בבית הספר
נסו, רק לרגע אחד, להתייחס לחיוב גם במבחן גרוע יש דבר אחד קטן וטוב שנעשה. נתינת מוטיבציה חיובית לציון שלילי גורמת למוטיבציה ואמונה שבה הילד מרגיש שהוא יכול יותר. אני קוראת לזה ”סמים של מוטיבציה לוורידים”. הילדים יפרחו!
1. מה עושים כשהמורה מתלוננת? למעשה, הכי "קל" זה להעניש. השאלה היא האם זה עוזר? לא בטוח (במיוחד לאור העובדה במיוחד כשהתלונות חוזרות על עצמן). עונשים יוצרים (לרוב) מאבקי כוח, אנטי, מניפולציות, שקרים ולטווח הארוך מלמדים את הילד להעניש בחזרה (אותנו, ההורים כמובן(.חשוב לבדוק מדוע הילד אינו מכין שיעורים?, האם קשה לו?, האם קיימים בעיות חברתיות או לימודיות? האם חלו שינויים לאחרונה בבית או בבית הספר? האם יש לילד בעיות קשב וריכוז?האם ההתנהגות חוזרת על עצמה אצל כל המורים או רק במקצוע מסוים? עוד חשוב להבין מדוע חלה הידרדרות במצבו הלימודי לעומת שנים קודמות? האם בבית יש אווירה תחרותית, ביקורתית, האם הציפיות ממנו גבוהות מידי שגורמות לו לוותר?
אולי הוא לחוץ/חרד/מתוח, מה שלא עוזר בהתמודדות עם הכנת שיעורי הבית? לפעמים, כאשר ההתייחסות לשיעורים וללימודים מגיעה ממקום של כעסים, עונשים וביקורת הילדים פשוט מגיבים באנטי מוחלט ובחוסר יכולת לשתף פעולה בבית הספר ובהכנת המטלות והשיעורים. לאחר שבודקים את כל הפרמטרים, מומלץ למצוא את הדרך לשיתוף פעולה נכון מול המורה-תלמיד. לתת גיבוי למורה ומנגד לא ליצור מלחמה מול הילד.
2. הילד לא רוצה להכין שיעורים? לפני שניגשים ל"מה עושים?" – בודקים למה? מה הסיבה? למה הילד לא רוצה ללמוד ולהכין שיעורים? האם קיים קושי ספציפי בלימודים ובבית הספר? האם ישנם בעיות קשב וריכוז? דיסלקציה? קשיים חברתיים? ועוד. לא פעם, כשבוחנים מדוע הילד אומר שאין שיעורים והוא לא אוהב להכין אותם מעיד על קושי ומצוקה הנובעים מתוך תחושת לחץ, ביקורת, מתח, הרגשה של ציפיות גבוהות ותסכול מאי היכולת לעמוד בציפיות, מה שגורם לילד לוותר, לשקר ולהתחמק.
בהתנהלות הורית נכונה, כאשר אין כעס, לחץ או ביקורת על הלימודים והכנת שיעורי הבית, הילדים הופכים את הלמידה להנאה- גם כאשר הם חווים קושי. עזרו להם להתגבר בצורה נכונה על הקושי וראו איזה פלא- הילדים אוהבים ללמוד ואפילו יכולים ליהנות מהכנת שיעורים.
3. בעיות התנהגות בבית הספר- אלימות ומשמעת- קשה לומר זאת בקול רם אבל ההורים הם הגורם העיקרי לאלימות ילדים בבית הספר וזה מתחיל איי-שם בגיל שנתיים כשהילד עוד קטן ובגן. טוב, זה לא ממש ההורים אלא הלגיטימציה ההורית לאלימות. ואני אסביר: בגיל שנתיים לערך, המשפט המוכר (כמעט) לכל ילד בגן הוא: "מרביצים לך- תחזיר". המחשבה שילד אחר יכה את הילד שלנו, הפחד שהילד לא יהיה "חנון", הרצון שאף אחד לא יתעסק עם הילד ושתמיד ידו תהיה "על העליונה" (תרתי משמע), זוהי ירית הפתיחה לאלימות הגוברת ותופסת תאוצה בבתי הספר ובקרב ילדים ומתבגרים. המסר שמוטמע לאורך שנות הילדות בתוך הבית וההשפעה שלו מגיעה לשיא בגיל הבגרות שם האינטראקציה החברתית מבוססת, בין היתר, גם על מכות ואלימות. אצל מתבגרים פרופורציות האלימות וה"להחזיר" גדלות ויוצאות משליטה ומכאן הורים רבים אינם מבינים "איך הילד נהיה אלים כל-כך?". מה עושים? תקשורת טובה המבוססת על הקשבה, עידוד, הסכמים, גבולות ברורים, החלטות משותפות והסכמים לאורך זמן רמת האלימות והאגרסיביות פוחתת. כן, גם בעיות האלימות שיש לילד. ניתנות לפיתרון ע"י תקשורת נכונה וולא עונשים וכעס.
ציוני מבחן ותעודות - הילדים מקבלים תעודות? חוזרים הביתה עם ציון נמוך בבחינה? כעס על ציונים נמוכים, לא רק שלא יעזור אלא יגרום לחוסר ביטחון וחוסר מוטיבציה להמשיך ללמוד.
4. נסו, רק לרגע אחד, להתייחס לחיוב (גם במבחן גרוע יש דבר אחד קטן וטוב שנעשה). נתינת מוטיבציה חיובית לציון שלילי גורמת למוטיבציה ואמונה שבה הילד מרגיש שהוא יכול יותר. אני קוראת לזה "סמים של מוטיבציה לוורידים". הילדים יפרחו!
5. בעיות קשב וריכוז- כיצד מתנהלים נכון מול ילד עם הפרעת קשב וריכוז? להורים רבים ישנה תחושה שלא מדובר ב"בעיה רגילה" אלא בקושי שלא ניתן להתמודד עימו. הורים המגיעים להדרכה הורית נוטים "להאשים" את הפרעת הקשב וריכוז, את בעיית ההיפר אקטיביות או כל הבעיות המאובחנות שיש לילדים, מה שמונע מהם, לא פעם, מללמוד כלים פשוטים ויעילים לפתור את הקושי ואפילו בקלות. ישנם שלל מאפיינים לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז כמו: אלימות, חוסר תיאבון, עצבנות, לחץ, מתח, התפרצויות זעם לעיתים קרובות, בכי בלתי נשלט, מאבקי כוח, כעס וחוסר שקט ובנוסף תמיד נלוות למצב התחושה ההורית שהבעיה אינה בילד אלא בהפרעת הקשב וריכוז שיש לו. זה נכון, יש בעיה ולא תמיד היא פשוטה, אך ניתן וצריך ללמוד ולדעת כיצד להתגבר עליה. צריך וניתן להפסיק ולהתייחס לילד עם הפרעת הקשב כבעל "מום" אשר לא ניתן לעשות איתו דבר אלא ההפך, ילד בעל הפרעת קשב וריכוז זקוק יותר להצבת גבולות, לעבודה אינטנסיבית על הדימוי והביטחון העצמי, להקשבה וליכולת הכלה לכול מצב בו הוא מביע קושי. חשוב להבין, אם אנו, ההורים נדע לתת מענה נכון ומידי לילד עם בעיית קשב וריכוז הקושי יפחת ולאורך זמן הילדים יתמודדו עם הקושי ביתר קלות ובלי כל המאבקים.
רחל לוי - משפחה פלוס
ייעוץ להורות וזוגיות בריאה
