סיפור לשבת: איש שדה / פרשת תולדות
לקחתי לי חופשה וצעדתי בגפי ללא מכשירי קשר וללא מצלמה לתוך היער המוריק.העצים קידמו את פני בנפנוף עליהם ובקידת ענפיהם. חייכתי לעצמי: איך אענה להם?
לקחתי לי חופשה וצעדתי בגפי ללא מכשירי קשר וללא מצלמה לתוך היער המוריק.העצים קידמו את פני בנפנוף עליהם ובקידת ענפיהם. חייכתי לעצמי: איך אענה להם?
ניסיתי להתבונן היטב מסביב ולהקשיב לשיחתם.
מולי בלטו אמירי האיקליפטוסים עם צמרותיהם הגבוהות שהביטו בשאר שכניהם במבט- על מתנשא. מי יכול להשיג אותנו?! הרי רוב הציפורים מעדיפות לקנן עלינו, אותנו הביאו מרחוק ליבש את הביצות
לידם -לא במרחק רב- עמדו זקופים עצי ברוש וארזים שהתווכחו ביניהם מי ישר וחטוב יותר. מולם התנשא האלון שנשא בשקט אילם את העלים עם הקנוקנות של השיח הטפילי שטיפסו עליו. מאחוריהם בלט עץ פיקוס בנגלי משונה. שורשיו ירדו מענפיו כלפי מטה וחלקם כשהגיעו לקרקע השרישו ונהפכו לשורשי תמך, דבר המאפשר לעץ התרחבות וכיבוש מקומות ,וניצול מים של אחרים.
הפניתי את מבטי למטה. לא רבים שמים לב לשיחים הנמוכים , ורק קול רשרוש של ארנבת או שפן שרצו ביניהם עוררו תשומת לב. מעטים שמעו את נגינת החרקים ושירת העשבים .
החרוב ,המבוגר שבחבורה מרצין בינו לבין עצמו: מי זוכר איך התורכים כרתו את הגזעים הרבים מבני משפחתי. מה מבינים עצים צעירים אלה בכלל? מי תרם יותר ממנו להתפתחות הרכבות במזרח התיכון?
מחטי האורן שהבהיקו בלטו במיוחד ועטפו את האדמה מתחתיהם בשמיכה זהבהבה.
מגוון צבעי האזדרכת משכו אליהם דבורים ושאר רמשים שליקקו בצימאון את צוף פרחיהם.
שועל ארוך זנב רץ בינות לגזעים וממתין לטרף. ואני ממשיך להקשיב ולהתבונן.
הגשם שהקדים השנה עורר את הצמחים מתרדמת הקיץ
קרני השמש שהנמיכו פתאום וציוץ להקות הציפורים שהתמקמו על העצים רמזו לי שהערב מתקרב. ולי לא היה שעון ולא מצלמה. חשבתי שעלי לנצור את מה שראיתי ושמעתי. צעדתי לאחורי , בשביל המוביל לקדמת היער. חייכתי , הנפתי את ידי והודיתי על ההזמנה למסיבה
(מוקדש לחבריי ממחזור סח"ט במקווה ישראל)
חודש טוב ושבת שלום
