”אני ניגשת לבד ואז פשוט מתחילה לעבוד”
האומנית הרב-תחומית והציירת ביליה שדר מפתח תקוה השיקה בגלריית הציפור הכחולה בפתח תקוה את התערוכה ”רחשי לב” (אוצרת: שרה רז) לזכר בעלה אהרן שדר ז”ל
האומנית הרב-תחומית והציירת ביליה שדר (לבית לבנדיגר) מפתח תקוה השיקה במוצ"ש בגלריית הציפור הכחולה תערוכה עם יצירותיה בשם "רחשי לב" (אוצרת: שרה רז) לזכרו של בעלה אהרן שדר ז"ל. באירוע ההשקה נשאו דברים ראש העיר רמי גרינברג ושרה רז, יו"ר עמותת אמני פתח תקווה, וניגן בחצוצרה עמרי שדר אינספקטור.
ביליה שדר: "קיבלתי תמריץ מעורר לעבוד על יצירות חדשות שלי. זאת לאחר שמי שלמדתי אצלו ציור במשך שנים שינה את לוח הזמנים של החוג לציור שבו למדתי, אבל זה לא התאים לי. עברתי ללמוד בחוג אמנות וציור בבית יד לבנים בפתח תקוה אצל האמן אנטון בידרמן, שלמדתי אצלו בקורס, שמעתי אותו מרצה וגם כתב ביקורת על הציורים שלי. בשיעורים הוא עובר מתלמיד לתלמיד ואומר כמה מילים לכל אמן ואמנית. האמירה שלו – כל עוד אני לא מסופקת ולא הגעתי למקום שאני חושבת שסיימתי – לא עוזרת לי הרבה. רק אם אני חושבת שסיימתי את העבודה והוא מעיר לי, אז יש השלכה על שינוי כלשהו בתהליך היצירה. על מנת שארגיש שהיצירה שלי עונה על הדרישות שלי ממנה צריכות להיות בה הרמוניה, עניין, שאלה ותשובה ועוד – כמו בכל יצירה מוזיקלית. היצירות שלי הן אינטואיטיביות ורגשיות ולא כאלה שהקדשתי להן מחשבה מראש. אני ניגשת לבד ואז פשוט מתחילה לעבוד. לפעמים אני מביאה לשיעור עבודה שהתחלתי בה או עבודה ישנה שכיסיתי אותה בצבע, ותוך כדי אני מחלקת את הבד לשלושה חלקים וצובעת בשלושה צבעים שונים. חלוקה זו נותנת לי תחושה שמשהו מתרחש, וזו הדרך הייחודית ששייכת לי".
אהרון שדר ז"ל היה עורך דין בפרקליטות מחוז תל אביב, ובעידודו התחילה ביליה ללמוד פיתוח קול אומנותי ושרה יצירות שונות, ובהמשך אריות אופראיות. היא גם למדה לפרוט על גיטרה קלאסית ושרה במקהלת הורי תלמידים בבית הספר בפתח תקוה בו עבדה, שבהמשך הפכה למקהלה העירונית של פתח תקוה. במשך 15 שנה הייתה סולנית המקהלה, לאחר מכן שרה במקהלות נוספות ובשנים האחרונות היא שרה באנסמבל. עם נישואיה לאהרן נפתחו בפניה דלתות נוספות. אהרון כתב שירה והיא הלחינה חלק משיריו. הם נהגו להיפגש עם מספר חובבי מוזיקה קולית, ובהם זמר אופרה וזמרת לידר. "אני שרתי לידר, אריות וגם שירים של אהרן שהלחנתי. בקבוצה היה פסנתרן, שליווה את הזמרים וגם שר וליווה לפעמים יצירות שלו", היא אומרת.
אהרן היה מוכשר גם בציור וברישום כבר מגיל צעיר. "נהגנו לבקר במוזיאונים ובגלריות. הוא הכיר אומנים רבים, ואף למד ציור במכון אבני לאומנות. אחרי שנים של ביקורים באתרי אומנות והעמקת ההבנה בתחום האומנות, הרגשתי שאני בשלה וטעונה מספיק כדי לצייר. אהרון אהב כל מה שקשור באמנות, תמיד היינו ביחד ואהבנו לעשות דברים ביחד, כולל ללכת לאופרות. הוא תרם לי רבות בתחום האומנות, המוזיקה והשירה", היא נזכרת.
ביליה נולדה וגדלה במושב צופית בשרון. בגיל צעיר למדה נגינה בפסנתר והתאמנה בבית העם של המושב. לאחר גיל 14 נהנתה להתאמן בביתה על הפסנתר שנקנה. לאחר סיום לימודיה בתיכון שרתה בצבא ובהמשך למדה בסמינר להוראה בבית ברל. המורה דוד כהן שלימד לשון גרם לה ללכת שבי אחרי המקצוע הזה עד היום. היא נבחנה בניקוד בסיום קורס מטעם אוניברסיטת ירושלים. התלמידים למדו מבוקר עד לילה וגם בכל שבת רביעית. המורים היו מאוניברסיטת ירושלים. הפסל דב פייגין לימד אומנות וסלל דרך למקצוע זה. ניסן נתיב הנחה קבוצה קטנה במשחק תיאטרון בו היא השתתפה והופיעה. לאחת ההצגות היא כתבה שיר, הלחינה אותו ושרה. היא גם הלחינה שירים שכתב אהרן. המורה למוזיקה מרים גרוס לווין הנחתה אותה בכתיבת עבודה במקום מבחן בנושא הדידקטיקה של המוזיקה בחיי בית הספר.
ביליה עבדה כמורה בקיבוץ כפר בלום, בכפר סבא ובפתח תקוה. היא השתתפה בקורסים רבים והביאה חידושים. היא למדה בקורס ראשון בארץ שלימד כיצד לעזור לילדים דיסלקטים - לקויי למידת הקריאה, ואף הנחתה מורים בתחום זה. היא איבחנה ילדים רבים בבתי ספר על מנת לדעת מה מצבם בקריאה ובהבנת הנקרא.
כאמור, הקשר שלה עם אהרן הוביל אותם למצוא עניין בכל מיני אומנויות ובאותם נושאים. בזכותו למדה פיתוח קול והייתה סולנית המקהלה העירונית "רון" בניצוחו של נתן מרגלית, והיא ממשיכה לשיר גם בימים אלו בקונסרבטוריון. במשך שנים יוצרת ביליה שדר תכשיטי כסף אצל האומנית זיוה שחל, בוגרת בצלאל. היא אוהבת בעיקר לעצב ומשקיעה בעשייה הפיזית – עד שתכשיטיה, שהיא מרבה להעניק כמתנות, מוכנים לשימוש. במשך השנים הוצגו ציוריה במקומות שונים ברחבי הארץ.
לאחר יציאתה לגמלאות השתתפה בקורס תולדות האמנות באוניברסיטת בר-אילן שנמשך שלוש שנים. בשנה השלישית ללימודיה העזה להראות למרצה שלה פרופ’ מרסל מנדלסון צילומים פשוטים מעבודותיה באמייל והוא התפעל מהן וביקש שתביא להתרשמות ארבע עבודות שלה העשויות אמייל. "תהיה לך תערוכה באוניברסיטה", הבטיח לה, וכך אכן היה. התערוכה הוצגה בשנת 1992 והשתתפו בה אומנים נוספים. במשך שש שנים היא יצרה עבודות אמייל עד שהקורס נסגר. באוניברסיטת בר אילן היא השתתפה גם בקורס האזנה למוזיקה ובקורס לניתוח סרטי קולנוע.
ביליה ואהרן זכו לבת ולבן, לחתן ולכלה הקרובים אליהם, ולחמישה נכדים מוצלחים המסבים קורת רוח רבה. בתם הדס שדר, מציירת כבר מגיל צעיר מאוד, והיא פרופסור לאדריכלות החוקרת את ההיסטוריה של השיכון הציבורי ואת האדריכלות הברוטליסטית במדינת ישראל. במחקריה היא מפרשת את המשמעות התרבותית והאידאולוגית של בינוי הערים והאדריכלות. בפעילותה כאוצרת תערוכות וכיועצת שימור לתוכניות מתאר היא מבקשת להחצין את הייחוד הישראלי, המובע בשילוב שבין תיאוריות בינלאומיות, בינוי מקומי ותושבים מתרבויות מגוונות.
בימים אלו יצא לאור "ירח בבור" (הוצאת כנרת זמורה דביר) ספרה החמישי של פרופ’ הדס שדר, שהוא ספר הפרוזה הראשון שלה. הזרעים מהם נובטים הסיפורים בספר נלקחו מספר בראשית ומספר שְמות: הגירוש מגן עדן, סיפור המבול, מגדל בבל, סיפורי יעקב ויצחק. את הסיפור המקראי המוכּר עוטפת שדר בעטיפה חדשה לגמרי ומגישה אותו לקורא כממתק מיוחד במינו, ארוז היטב אך רוחש טעמים ותשוקות, רגשות וביקורת. שדר כותבת בתנופה פואטית מופלאה ומתוך חופש יצירתי ופרשני נרחבים ומרחיבי לב. הסיפורים שלה, המעוגנים באתוס העברי העתיק, שואבים כוח מהמקור החי והנובע שלנו אך עומדים בפני עצמם כיצירות אקטואלית שנונות, ביקורתיות, עמוקות ונבונות להפליא.
ביליה מספרת כי בתה הדס סייעה להוציא לאור את "חיים עם פוליו", ספר על תולדות חייו של אביה אהרן, כשביליה מסייעת בכל הנוגע לעריכה הלשונית, "אך למרבה הצער אהרן לא זכה לראות את הספר המקוצר על תולדות חייו ונפטר כמה ימים לפני כן. כשהבת שלי הדס הגיעה לגיל 50 עשיתי לה הפתעה והוצאתי לה לאור ספר עם שירים שלה שהיא כתבה כשהייתה ילדה, מבלי שידעה על כך", היא מסכמת.
התערוכה "רחשי לב" (אוצרת: שרה רז) של האמנית ביליה שדר לזכרו של אהרון שדר ז"ל
תושק במוצאי שבת 2.11 בשעה 20:00 בגלריית הציפור הכחולה בפתח תקוה,
רחוב רוטשילד 75, פתח תקוה.
שעות פתיחת הגלריה:
שני, שלישי וחמישי – בין השעות 18:00-16:00,
בימים שישי ושבת – בין השעות 14:00-10:00.
