מעבר לאובדן - האם אפשר לצמוח אחרי טראומה?
טראומה אינה מתנה. אובדן אינו דבר שהיינו צריכות לחוות כדי \\\"לצמוח\\\". אפשר להיות אסירות תודה על משהו שלמדנו ועדיין להצטער מאוד על מה שאיבדנו.
יש חוויות שמחלקות את החיים ללפני ואחרי.
אובדן, מחלה קשה, פגיעה, אסון או אירוע טראומטי יכולים לשנות את תחושת הביטחון, את היחסים ואת הדרך שבה אנחנו מביטות על העתיד.
ולפעמים, אחרי תקופה של כאב והסתגלות, עולה שאלה אחרת:
"מי אני עכשיו, ואיך אני רוצה לחיות?"
כאן נכנס המושג צמיחה פוסט-טראומטית, Posttraumatic Growth. הוא מתאר שינויים חיוביים שאנשים מסוימים מדווחים עליהם בעקבות התמודדות עם משבר משמעותי. השינויים יכולים להיות ביחסים, בתחושת הכוחות האישיים, בסדרי העדיפויות, ברוחניות או באפשרויות חדשות בחיים.
אבל חשוב מאוד לא להפוך טראומה לסיפור יפה.
טראומה אינה מתנה. אובדן אינו דבר שהיינו צריכות לחוות כדי "לצמוח". אפשר להיות אסירות תודה על משהו שלמדנו ועדיין להצטער מאוד על מה שאיבדנו.
אפשר גם לצמוח ולהמשיך לכאוב.
המחקר מראה שהתמונה מורכבת. אנשים עשויים לחוש שהם גדלו בעקבות אירוע טראומטי, אך תחושת צמיחה אינה תמיד זהה לשינוי שניתן למדוד באופן אובייקטיבי.
לכן השאלה אינה "מה טוב יצא מהטראומה?" אלא אולי:
"מה חשוב לי עכשיו, אחרי כל מה שעברתי?"
אובדן יכול לשנות סדרי עדיפויות. קשרים מסוימים עשויים לקבל משמעות חדשה. דברים שפעם היו חשובים יכולים להיראות אחרת. לפעמים נולדת האפשרות לומר "לא" במקום שתמיד אמרנו "כן", לבחור קרוב יותר למה שמתאים לנו, או לתת מקום לחלקים בעצמנו שנדחקו הצידה.
מניסיוני, אחת התנועות המשמעותיות בהחלמה היא המעבר מ"אני חייבת" ל"אני בוחרת".
לא תמיד נוכל לבחור את מה שקרה לנו.
אבל עם הזמן, אולי נוכל לבחור יותר ויותר איך אנחנו רוצות לחיות עכשיו.
מקורות:
Tedeschi & Calhoun (1996), Journal of Traumatic Stress.
Frazier et al. (2009), Psychological Science.
Engelhard et al. (2018), Journal of Traumatic Stress.
Boals (2023), Clinical Psychology Review.
