לקפוץ על העגלה – ד”ת עם שיר לפרשת ויגש
כשבגרתי קראתי את רש”י ולמדתי את המדרש עצמו אשר גורס כי יוסף שלח ליעקב אביו ממצרים בכוונהעֲגָלוֹת, כדי להזכיר לו את פרשת ”עֶגְלָה עֲרוּפָה”, אותה פרשייה הלכתית בה עסקו האב ובנו ברגעים האחרונים לפני שנפרדו, אי שם לפני שלוש פרשות, ולפני 22 שנים. ללמדך שאל ייפרד אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו.
תמונת ילדות חקוקה,
פרשת ויגש מדי שנה בשנה,
אבא מספר לנו מדרש עתיק:
אב זקן וילד זקונים אהוב יושבים יחדיו, ולומדים יחד תורה.
ובאיזה פרשייה הם עוסקים? פרשת "עגלה ערופה".
כשבגרתי קראתי את רש"י ולמדתי את המדרש עצמו אשר גורס כי יוסף שלח ליעקב אביו ממצרים בכוונהעֲגָלוֹת, כדי להזכיר לו את פרשת "עֶגְלָה עֲרוּפָה", אותה פרשייה הלכתית בה עסקו האב ובנו ברגעים האחרונים לפני שנפרדו, אי שם לפני שלוש פרשות, ולפני 22 שנים. ללמדך שאל ייפרד אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו. ואכן, המשיך אבא והסביר לנו, כאשר סיפרו האחים ליעקב אביהם כי עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. היו הדברים בלתי סבירים בעליל בעיניו, וכמעט שחטף שבץ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם. ורק כאשר הביט וראה אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ. רק אז הצליח להתאושש, להיזכר באותו רמז קדום, ללימוד התורה המשותף שמתוכו נפרד מיוסף בנו, רמז שהיה כמוס ביניהם זה עשרים ושתיים שנים, או אז: וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.
***
המדרש מעולם לא התיישב על דעתי, לא הבנתי מה עניין עֶגְלָה אצל עֲגָלָה, כלשון אחד מבעלי התוספות, וכי רבותינו לא ידעו ניקוד? תמהתי, לא הבינו שמדובר כאן על כרכרות שנועדו לשאת אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת, ולרדת מצרימה. או בלשון החריפה של בעל מתנות כהונה, אחד מפרשני המדרש מפולין במאה ה-16: "כל ימי הייתי קוהה בו, מטעם שלפי המדרש הזה פשוטו של מקרא חלף הלך לו לגמרי ונהפך מעֲגָלָה לעֶגְלָה!"
***
שוב אני מוצץ גבעול
תחת גשר מט ליפול
כשמעלי העגלות בתנועה מתמדת
שוב אני מתחיל לשאול
מה לרצות מה לאכול
כשהנמלה העניינית אותי מודדת.
***
הדברים קיבלו פשר כאשר למדתי שפרשת עגלה ערופה עוסקת באחריות של ראשי הציבור לאותו נרצח אלמוני, שגופתו מוטלת בשדה, שמא לא דאגו לו כראוי. נזכרתי במילים האחרונות של יעקב שנחקקו ודאי בתודעתו של יוסף, בכל הגלגולים והיסורים אותם עבר, מילים מזלזלות, נוזפות וצורבות: וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ: מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ! הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה?! זו מתנת הפרידה שקיבל יוסף בעל החלומות מאביו. ואולי לכך רמזו חכמים בעניין העגלות אשר שלח יוסף.
אמנם כיום, אני מביט אחרת בגערת יעקב ביוסף בנו, מעין ניסיון להוריד את יוסף אל הקרקע, להניא אותו מלחלום חלומות באוויר בהם הוא רואה את עצמו במרכז וכולם מכרכרים סביבו. יש בגערה זו קריאה להצטרף לעגלה המשפחתית, לגייס את עצמו וכשרונותיו למען הכלל: הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם, לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם. יעקב מנסה לגייס את כוחותיו של יוסף כדי לקדם את המשפחה כולה, רק כך סבור יעקב, ראוי שהחלומות יתגשמו, כאשר יוסף ירתום את עצמו לעגלת העשייה של האחים, לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר.
***
ואבא תמיד אומר
תעזבנו יום יעזבך יומיים
העגלה נוסעת אין עצור.
קפצת ממנה היום
חלפו שנתיים
והנה נשארת מאחור.
***
עשרים ושתיים שנה לא ראה יעקב את יוסף בנו, עשרים ושתיים שנה יצא יעקב מן המשחק, הפסיק לנהל את העולם, נסתלקה ממנו רוח הקודש, הוא מת מהלך: וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶלבְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה. והנה מגעים האחים ומספרים על יוסף מלך מצרים, על יוסף של החלומות, יוסף המושל שכולם משתחווים לו. יעקב לא מאמין להם, לבו פג, האם לא התרחקנו כל כך שאין דרך חזרה: "אמר רבי שמעון בן לקיש, במגילת חסידים מצאו כתיב: יום תעזביני - ימים אעזבך". יוסף הוא השליט, ואנחנו אכן, כפי שחרדתי, לעולם נשתחווה לו, לא נהיה משפחה מאוחדת.
***
אחת לאיזה זמן מוגבל
אני נשמט אביון ודל
ממירוץ הכרכרה המשתקשקת
נפלט משצף מעגל
וכמו שוקע תחת גל
כשההמולה הסחרחרה אט מתרחקת.
ואבא תמיד אומר
תעזבנו יום יעזבך יומיים
העגלה נוסעת אין עצור.
קפצת ממנה היום
חלפו שנתיים
והנה נשארת מאחור.
צולל חופשי ללא מצנח,
לכל הכיוונים נפתח,
והתשוקה לכל כיוון אותי הורסת,
כך שבינתיים אני נח,
כך כמו שאני מונח
כשהתאוצה שמעלי שוב ושוב דורסת.
עני ורש ומרושרש,
מביט בנשל הנחש.
לו רק יכולתי גם אני כך להגיח.
בהשילי בלי כל חשש,
תרבות של עור אשר יבש,
וכמו חדש למחוז חפצי אגיע.
אך אבא בשם אומרו
"תעזבנו יום יעזבך יומיים" -
העגלה נוסעת אין עצור
לא קפצת עליה היום
חלפו חודשיים
והנה נשארת מאחור.
ולך תצא מזה עכשיו,
איך תצא מזה עכשיו,
מוצץ גבעול מתחת איזה גשר
מי צריך אותך עכשיו?
מי בכלל זוכר אותך עכשיו?
לך תתחיל למצוא שוב את הקשר.
ואבא חוזר ואומר:
"תעזבנו יום יעזבך יומיים"
העגלה נוסעת אין עצור
קפצת ממנה היום
חלפו שעתיים
והנה נשארת מאחור.
