שלום שלי,

הפער שאת מתארת בין הבית למסגרת הוא שכיח אך משמעותי;

הוא מעיד לרוב על קושי בביטחון העצמי או בתיווך סיטואציות חברתיות מחוץ ל'אזור הנוחות' המוכר. כשאנחנו משנים את העולם הפנימי של הילד, כל המציאות שלו משתנה – טיפול רגשי ממוקד בגיל הזה מעניק לילדה כלים ליצירת קשרים ומחזק את תחושת המסוגלות שלה, מה שמונע מהתסכול להפוך לדפוס קבוע. בטיפול כזה אנו משלבים אבחון דרך משחק עם הדרכת הורים צמודה, כדי לוודא שהשינוי שמתחיל בחדר הטיפולים יפרח גם בגן ובבית.

נכתב על ידי שרון לבקוביץ – מטפלת רגשית לילדים במודיעין, מומחית בהפרעות קשב, לקויות למידה והכנה לכיתה א'.

בברכה,
שרון לבקוביץ

0507603244

יש לכם עוד שאלות לטיפול רגשי? כנסו!

לתכתובת עם המומחה בוואטסאפ - כנסו!

sharonlev.co.il

נייד: 050-7603244

שלום נטע,

יש רגעים באמצע היום שבהם משהו פשוט קורס. לא בבת אחת, לא בדרמה — אלא בשקט. העיניים כבדות, הראש מתעייף, האנרגיה נעלמת כאילו מישהו כיבה את האור מבפנים.

זה הרגע שבו את מסתכלת על השעון ולא מבינה איך תשרדי את השעות שנותרו. וזה מבלבל, כי את עושה הכול "נכון": את עובדת, מתפקדת, דואגת לכולם, מספיקה משימות ומחזיקה את כל הקצוות. ועדיין — הגוף עוצר. אבל האמת הפשוטה והחשובה ביותר היא: את לא אמורה להתרסק באמצע היום.

למה ה"שאלטר" יורד דווקא כשאת בשיא התפקוד?

המערכת הגופנית שלנו פועלת על משאבים מוגבלים. כשאת פועלת במצב של "הישרדות תפקודית" – כלומר, עושה הכל מכוח האינרציה והאחריות – הגוף שלך מגייס רמות גבוהות של אדרנלין וקורטיזול כדי להחזיק אותך עומדת.

אבל לאדרנלין יש תופעת לוואי: הוא מסתיר מאיתנו את העייפות האמיתית. ההתרסקות באמצע היום היא לא תקלה במערכת; היא מנגנון הגנה. הגוף מבין שאם הוא לא יכבה את האור עכשיו, המערכת כולה עלולה להינזק. זהו הניסיון של הגוף שלך להגיד לך: "נגמרו לי הרזרבות, אני חייבת תמיכה".

"עושה הכל נכון" – אבל במחיר גבוה מדי

הבלבול הגדול נובע מהתחושה שאנחנו עומדות בציפיות. הרי המטלות בוצעו, הילדים טופלו, העבודה נעשתה. אבל המחיר של ה"הספק" הזה הוא לעיתים קרובות התעלמות מאיתותי מצוקה קטנים:

• תחושת רעב שנדחקה הצידה כי לא היה זמן.

• נשימה שטחית ומהירה לאורך כל הבוקר.

• התעלמות מכאב קטן בגב או בצוואר.

ההתרסקות היא הצטברות של כל ה"התעלמויות" הקטנות האלה לכדי רגע אחד שבו הגוף פשוט שובת.

איך מתחילים להקשיב במקום להתרסק?

השינוי לא חייב להיות דרמטי. הוא מתחיל בזיהוי הרגע שבו האור מתחיל להבהב, עוד לפני שהוא נכבה לחלוטין:

1. זיהוי ה"טרום-התרסקות": שימי לב לסימנים המוקדמים. האם המחשבות הופכות למעורפלות? האם חוסר הסבלנות עולה? אלו הם הרגעים לבקש תמיכה, ולא בשיא הנפילה.

2. עצירות "תדלוק" יזומות: אל תחכי שהמיכל יתרוקן. הפסקה של 5 דקות של נשימה נקייה, מתיחה או שתיית מים יכולה לשנות את מסלול היום שלך.

3. שינוי הדיאלוג הפנימי: במקום להגיד "למה אני לא מצליחה להחזיק מעמד?", נסי להגיד: "הגוף שלי מאותת לי שהוא זקוק להפסקה, וזה לגיטימי".

4. תמיכה היא לא חולשה: לפעמים התמיכה היא עזרה פיזית בבית או בעבודה, ולפעמים היא תמיכה תזונתית או רפואית. להקשיב לגוף זה אומר להבין מתי אנחנו לא אמורות לעשות הכל לבד.

לסיכום: מגיע לך לתפקד מתוך חיוניות, לא מתוך מאמץ

את לא "מקולקלת" כי את עייפה. העייפות הזו היא הזמנה להתבונן פנימה ולשאול: איפה שכחתי את עצמי בתוך רשימת המטלות?

כשאת מתחילה להקשיב לגוף לפני שהוא קורס, את לא רק מונעת את ההתרסקות הבאה – את מתחילה לבנות חיים שבהם יש מקום גם עבורך, ולא רק עבור התפקוד שלך.

בברכה,
רוזנה יונתנוב.

0546580307

יש לכם עוד שאלות לתוסף תזונה אינדיגו, רוזנה יונתנוב? כנסו!

לתכתובת עם המומחה בוואטסאפ - כנסו!

הפייסבוק שלי

הטלפון שלי

שלום אפרת,

יש רגעים שבהם את באמת צריכה להיות חדה. להתרכז. להיות נוכחת. ואז — דווקא אז — המוח פשוט… נעלם. המחשבה מתפזרת, המיקוד בורח, והגוף מרגיש כאילו מישהו הוריד את השאלטר מבפנים.

אם זה קרה לך, חשוב שתדעי: זה לא אופי. זה לא "חוסר רצינות". וזה בטח לא משהו ש"לא בסדר" בך. זה עומס. זו המערכת שלך מאותתת לך שהיא זקוקה לעצירה.

המנגנון שמאחורי ה"ערפל"

כשאנחנו בסטרס מתמשך, המוח שלנו נכנס למצב של "הישרדות". במצב הזה, החלק האחראי על חשיבה לוגית וריכוז (הקורטקס הפרה-פרונטלי) מקבל פחות משאבים, בזמן שהחלקים הרגשיים וההישרדותיים משתלטים.

התוצאה? "ערפל מוחי" (Brain Fog). הגוף שלך לא בוגד בך – הוא מנסה להגן עלייך. הוא מוריד את השאלטר כדי למנוע קריסה כללית של המערכת.

איך נראה האיתות של הגוף?

העומס לא תמיד מגיע כצעקה, לפעמים הוא לחישה:

• הבהייה: את מוצאת את עצמך מול המסך דקות ארוכות בלי לקרוא מילה.

• השכחה המיידית: נכנסת לחדר ושכחת מה רצית, או ששם של אדם קרוב פשוט נמחק לך מהזיכרון.

• התשישות הפתאומית: תחושה שגם אם תשתי עכשיו שלושה כוסות קפה, המוח לא באמת "יידלק".

מה אפשר לעשות כשזה קורה?

במקום לכעוס על עצמך (מה שרק מגביר את הסטרס ומחמיר את הערפל), נסי את הצעדים הבאים:

1. הודאה במצב: במקום להילחם בזה, פשוט תגידי לעצמך: "כרגע המוח שלי בעומס, הוא זקוק להפסקה". זה לבדו מוריד את מפלס הלחץ.

2. נשימת "אתחול": שלוש נשימות עמוקות לבטן. זה מאותת למערכת העצבית לעבור ממצב של "הישרדות" למצב של "רגיעה".

3. תנועה קטנה, שינוי גדול: לפעמים מספיק לקום, למתוח איברים או לשטוף פנים במים קרים כדי להחזיר את המערכת לסינכרון.

4. צמצום גירויים: כבי את ההתראות, סגרי טאבים מיותרים. תני למוח שלך רק דבר אחד להתמקד בו, או אפילו – אל תתני לו כלום למשך חמש דקות.

לסיכום

המוח שלך הוא מכונה מופלאה, אבל גם לה יש מגבלות. כשמישהו "מוריד את השאלטר מבפנים", הוא לא עושה את זה נגדך – הוא עושה את זה בשבילך. הקשיבי לאיתותים האלו, הם המצפן שלך לאיזון.

בברכה,
רוזנה יונתנוב.

0546580307

יש לכם עוד שאלות לתוסף תזונה אינדיגו, רוזנה יונתנוב? כנסו!

לתכתובת עם המומחה בוואטסאפ - כנסו!

הפייסבוק שלי

הטלפון שלי

שלום גלעד,

במלחמות גירושין קשות, הילדים הם לעיתים קרובות הלוחמים בחזית, גם אם אף אחד לא שאל אותם. אבל מה קורה כשהילד הופך לכלי נשק? כשאהבה להורה אחד מתורגמת לשנאה יוקדת לאחר? זהו סיפורו של הניכור ההורי – הטרגדיה השקופה של בתי המשפט.

1. איך מזהים את ה"פשע ללא עקבות"?
בתי המשפט והמומחים (פסיכולוגים ועובדים סוציאליים) למדו לזהות סימנים מחשידים לניכור, שלא תמיד נראים לעין לא מיומנת:

היעדר אמביוולנטיות: הילד מתאר הורה אחד כ"מלאך" ואת השני כ"שטן". במציאות, יחסים הם תמיד מורכבים. אם הילד לא מוצא שום דבר טוב בהורה המנוכר, זו נורה אדומה.

"התופעה של הוגה הדעות העצמאי": הילד מתעקש ש"אני החלטתי לבד שאני לא רוצה לראות אותו", אך משתמש במילים ושפה שמתאימים למבוגרים ולא לגילו.

הצדקות קלושות: הילד מסרב לקשר בגלל סיבות פעוטות מהעבר (למשל: "הוא פעם לא קנה לי גלידה לפני שנתיים"), שאינן מצדיקות נתק מוחלט.

2. ארגז הכלים השיפוטי: מה המערכת עושה?
היום, בתי המשפט בישראל פועלים לפי עיקרון של "דחיפות עליונה" במקרי ניכור, כי הזמן הוא האויב הכי גדול:

מינוי מומחה לתיאום הורי: ניסיון לגשר על הפערים ולהחזיר את הקשר למסלול.

סנקציות כלכליות: הטלת קנסות על ההורה המנכר בכל פעם שקשר לא מתקיים.

הפיכת משמורת: במקרים קיצוניים, בית המשפט עשוי להעביר את הילד למשמורת ההורה המנוכר או למרכז ניטרלי כדי "לנתק" את ההשפעה המזיקה.

3. המחיר הנפשי: הצלקות שנשארות לכל החיים
הילדים הם הקורבנות האמיתיים. המחקרים מראים שהמחיר בטווח הארוך הוא כבד:

אובדן זהות: ילד שנאלץ "למחוק" חצי מהשורשים שלו חווה פגיעה קשה בערך העצמי.

קשיים במערכות יחסים בעתיד: מי שלמד שאהבה היא "או זה או זה", יתקשה לתת אמון בבני זוג ולהקים משפחה בריאה.

אשמה מאוחרת: בגיל בוגר, כשמבינים את המניפולציה, הילדים חווים לעיתים קרובות דיכאון ותחושת אשמה איומה על השנים שאבדו עם ההורה המנוכר.

סיכום: הניצחון בקרב הוא ההפסד במלחמה
הורה שמצליח לגרום לילד לשנוא את הצד השני אולי מרגיש "מנצח" בטווח הקצר, אך הוא גוזר על ילדו חיים של קריעה פנימית. בתי המשפט מבינים היום יותר מתמיד: הגנה על הילד מהניכור היא הצלת הנפש שלו.

האתר שלי    ה-f העסקי

0528342566

יש לכם עוד שאלות לדיני משפחה גישור, גילה עיני? כנסו!

לתכתובת עם המומחה בוואטסאפ - כנסו!

0528342566 

שלום רפאל,

השאלה מתי אין צורך בתשלומי מזונות היא מורכבת, כיוון שהיא תלויה בחוק ובפסיקה שהשתנתה משמעותית בשנים האחרונות (בעיקר בעקבות פסק הדין המפורסם של בית המשפט העליון, בע"מ 919/15).

הנה המקרים העיקריים בהם עשויה להתבטל החובה לשלם מזונות:

1. משמורת משותפת והכנסות דומות (מעל גיל 6)
זהו השינוי הגדול ביותר של השנים האחרונות. בילדים מעל גיל 6, אם מתקיימים שני התנאים הבאים, ייתכן שלא ייפסקו מזונות כלל:

זמני שהות שווים: הילדים נמצאים חצי מהזמן אצל כל אחד מההורים.

הכנסות דומות: רמת ההכנסה של שני ההורים (מכל המקורות) היא פחות או יותר שווה.

המשמעות: כל הורה נושא בהוצאות הילדים כשהם אצלו, וההוצאות המשותפות (חוגים, בריאות) מתחלקות חצי-חצי.

2. ילד "מורד"
במקרים קיצוניים, אם ילד מסרב באופן עקבי וממושך לשמור על קשר עם ההורה המשלם, ללא הצדקה מוצדקת (כמו התעללות), בית המשפט עשוי להפחית את המזונות או לבטלם כליל.

חשוב לדעת: בתי המשפט לא ממהרים להשתמש בסנקציה זו כדי לא לפגוע בילד, והיא נחשבת למוצא אחרון.

3. הכנסה גבוהה מאוד של האם מול הכנסה נמוכה של האב
אם האם משתכרת שכר גבוה משמעותית מהאב, והילדים נמצאים בזמני שהות נרחבים גם אצל האב, בית המשפט עשוי לקבוע שהאב אינו צריך להעביר כסף לאם, שכן היא יכולה לספק את צרכיהם בקלות רבה יותר.

4. שינוי נסיבות מהותי
מזונות הם לא "גזירה לכל החיים". ניתן לבקש ביטול אם קרה שינוי קיצוני, למשל:

ההורה המשלם איבד את כושר עבודתו לחלוטין.

הילד עבר להתגורר באופן מלא אצל ההורה ששילם עד כה מזונות.

ההורה המקבל הפך לעשיר מאוד (למשל מירושה גדולה) באופן שמשנה את מאזן הכוחות הכלכלי.

5. הגעה לגיל 18 או סיום שירות צבאי/לאומי
מגיל 18 ועד סוף השירות: המזונות לרוב מופחתים לשליש מהסכום המקורי.

עם סיום השירות: חובת המזונות פוקעת לחלוטין לפי החוק בישראל.

מה לגבי "מזונות אישה"?
חשוב להפריד בין מזונות ילדים למזונות אישה:

מזונות אישה נפסקים ברגע שניתן הגט.

אם האישה עובדת ומשתכרת מספיק למחייתה ("מעשה ידיה למזונותיה"), היא עשויה שלא להיות זכאית למזונות גם בתקופת הפירוד שלפני הגט.

שורה תחתונה
היום המגמה היא שוויון. ככל שזמני השהות שווים יותר והפערים הכלכליים קטנים יותר, כך הסיכוי לאי-תשלום מזונות (או תשלום סמלי בלבד) גדל.

האתר שלי    ה-f העסקי

0528342566

יש לכם עוד שאלות לדיני משפחה גישור, גילה עיני? כנסו!

לתכתובת עם המומחה בוואטסאפ - כנסו!

0528342566