אולגה דאייל - פתח תקוה

שלום נתן,

כשמדברים על במת פסיכודרמה, לעיתים עולות אסוציאציות שונות. אך עבור מי שנמצא בתוך הסערה הרגשית, היא "המרחב המוגן" שבו הכאב יכול לקבל צורה, והסערה יכולה למצוא עוגן.

איך זה קורה בפועל?
הנה כמה מהדרכים שבהן במת פסיכודרמה הופכת לבמה הטיפולית מקום הבטוח ביותר עבור הנפש:

1. המציאות העודפת: כאן מותר הכל.
בחיים האמיתיים, אנחנו כבולים למגבלות הזמן, המקום והתוצאות. על במת הפסיכודרמה מתקיימת "המציאות העודפת". זהו מרחב שבו אפשר לדבר עם מי שאיננו, לחזור לרגע מן העבר או להקדים את העתיד. הביטחון נובע מהידיעה שעל הבמה אין "טעויות" – אפשר לנסות, לדייק או לתקן ולחוות מחדש מבלי שהשלכות המציאות יפגעו בנו.

2. הקונקרטיזציה של הכאב
כשהכל סוער בפנים, התחושה היא של בליל לא מובן של רגשות. הפסיכודרמה לוקחת את המופשט והופכת אותו למוחשי.

במקום להגיד "אני מרגישה מועקה", אנחנו בוחרים חפץ או אדם שייצג את המועקה.

ברגע שהרגש מקבל מקום וצורה מחוץ לגוף, הוא הופך לפחות מאיים.
היכולת להתבונן בסערה מהצד, מאפשרת למטופל להחזיר לעצמו את תחושת השליטה.

3. חילוף תפקידים: לראות מעבר לעצמי
אחד הכלים העוצמתיים ביותר לייצור ביטחון הוא חילוף התפקידים. כשאנחנו נכנסים לנעליו של האחר (או אפילו לנעליו של "הקול המבקר" שבתוכנו), אנחנו מרחיבים את הפרספקטיבה. המרחב הבטוח נוצר כשהנוקשות המחשבתית מתרככת, ומתאפשרת חמלה – גם כלפי חוץ ובעיקר כלפי עצמי.

4. הקבוצה כמיכל
בטיפול קבוצתי, הבמה מוקפת ב"אקו" של שאר המשתתפים. הידיעה שהסיפור אישי פוגש לבבות אחרים, שהכאב של יחיד מהדהד אצל אחרים, שוברת את הבדידות הקיומית.
השיתוף של כולם בסוף העבודה הפסיכודרמטית הוא העוגן הסופי – הוא מחזיר את המטופל מהבמה אל קרקע המציאות כשהוא עטוף בתמיכה והחזקה.

הבמה הטיפולית אינה מבקשת מאיתנו "לשחק". היא מזמינה אותנו להסיר את המסכות היומיומיות ולפגוש את האמת שלנו בתוך מעטפת של הגנה, הקשבה ויצירה.

כשהעולם פנימי סוער, הבמה היא המקום שבו אפשר להניח את הכל, לנשום, ולהתחיל לבנות מחדש – צעד אחד, תפקיד אחד, רגע אחד בכל פעם.

בברכה,
אולגה דאייל.

0546321809