שלום דן,
שלום לך,
התופעה שאת מתארת שכיחה מאוד: פעמים רבות מאחורי התנהגות כועסת או לא מותאמת אצל ילדים בעלי יכולות גבוהות, מסתתרת רגישות גבוהה וחוסר ביטחון פנימי.
ילדים חכמים נוטים לעיתים לפרש סיטואציות חברתיות כאיום או כזלזול ("לא רציתי שיחשבו שאני חלש"), והתגובה המהירה והאימפולסיבית מעניקה להם תחושת הגנה רגעית – אך פוגעת בהם ביחסים עם חברים. ילדים כאלה זקוקים ללמידה רגשית מודעת: איך לעצור, לזהות ולבחור תגובה.
זיהוי סימנים מקדימים בגוף: מלמדים את הילד לשים לב לפיזיולוגיה של הכעס – חום בפנים, דופק מהיר או מתח בידיים – עוד לפני שהפיצוץ קורה.
מודל 3 הצעדים לעצירה:
עצירה ונשימה: לוקחים רגע להירגע.
בדיקת המציאות: האם החבר באמת התכוון לפגוע, או שיש פירוש אחר למה שנאמר?
תגובה מכבדת: שימוש במשפטים מעצימים כמו "זה לא נעים לי" או "אני צריך רגע לבד".
שינוי השיח בבית: עוברים מתגובות של עונש לשיקוף רגשי והכוונה מעשית. הגבולות נשארים ברורים, אך נוספת להם הבנה עמוקה של הסיטואציה.
התנהגות היא שפה. כשאנחנו מבינים מה הילד מנסה לומר דרך הקושי שלו, אפשר ללמד אותו דרך חדשה לבטא את עצמו.
באהבה,
שרון לבקוביץ' – מטפלת רגשית לילדים, מומחית בהפרעות קשב ולקויות למידה, מדריכה הורית ומכינה לכיתה א' 💛
0507603244