סיפור לפרשה: יתרו תשע”ז

את הסופר הירושלמי שמחה רז הכרתי בשנות השבעים כששימשתי שליח בעיירה קטנה בדרום אפריקה. והוא שימש כנספח תרבות בקייפטאון.  עיקר פרסומו היו סיפורים  על  הצדיק הירושלמי הרב אריה לווין זצ"ל רב האסירים ששימש לו כדמות מופת ואותו העריץ.

בזמנו הוא גם  הדריך  בקורס לצוערים   ( בעיקר ביהדות ומנהגים יהודיים) שהשתלמו לקראת שליחויות מטעם משרד החוץ,

הוא גם כתב ספרים רבים על אגדות ומדרשי חז"ל   לפי פרשיות השבוע  ונקראים :"שבעים פנים לתורה".. על אחת מהם אספר:

יום אחד בשעה שהרב אושפז בבית חולים ניגש אליו אדם שהגיע בכלל לבקר חולה אחר וביקש לשוחח עימו ביחידות על בעיה אישית , והאיש שהיה סוחר גדול ומנהל עסק התלונן שלאחרונה  סובל הוא ממכת עכברושים קשה וגם מומחים להדברה שהזמין לא הועילו . "אנא עזור לי" התחנן הסוחר. לאחר מחשבה קצרה לחש הרב לאוזנו  דבר מה, והאיש התחיל להחוויר ולהתרגש ולאחר דקה או שתיים קרא: "כן אתה צודק הרב, אני מודה באשמה.  היה זה רגע של חולשה שכייסתי סוחר שבא אל חנותי"

" המוכן אתה להחזיר את הכסף לבעלים?" שאלו ר’ אריה."אני מוכן ומזומן ,אבל איני יודע את שמו וכתובתו של האיש בעל חזות של חכם ספרדי"  . אחרי שגנבתי את הארנק השמדתי  אותו ואת המסמכים כדי להעלים עקבות, הסביר. "עליך לפרסם מודעה בעיתונים כי מצאת כסף ושאתה מוכן להחזיר את הכסף למאבד תמורת  סימנים". ואם לא יגיע  קבל על עצמך לחלק את כל הסכום לצדקה. ואומנם הסוחר התחייב לעשות  כפי שהסביר לו הרב ש"לא תגנוב"! הינה עבירה חמורה מאד והיא שהביאה לו את העכברים.ויש  עדיין אפשרות לעשות תשובה.

ואומנם לאחר מספר שבועות קיבל הרב גלויה  מאותו סוחר  שהודה לו על עצתו ולאחר שהחזיר את הכסף נעלמו העכברים לפתע כלעומת שבאו.