סיפור לפרשה: אמור תשע”ז
אחת המטלות הנעימות והחביבות שהיו לי בארץ ובעיקר בשליחויות בקהילות בחו”ל הייתה להכין ילדים לקריאת התורה או ההפטרה לבר-המצוה. , לעתים קרובות קורה לי כיום שתוך כדי קריאת ההפטרה ,לאחר סיום קריאת התורה עולה לי דמותו של הנער שלימדתי לפני שנים רבות
אחת המטלות הנעימות והחביבות שהיו לי בארץ ובעיקר בשליחויות בקהילות בחו"ל הייתה להכין ילדים לקריאת התורה או ההפטרה לבר-המצוה. , לעתים קרובות קורה לי כיום שתוך כדי קריאת ההפטרה ,לאחר סיום קריאת התורה עולה לי דמותו של הנער שלימדתי לפני שנים רבות..
עם נחיתתנו בשדה התעופה הקטן בקהילת אוצהורן שבדרום אפריקה בקיץ 1976נעמדו בשתי שורות רבים מבני הקהילה לקבלת פנים מאולתרת, בין השאר נעמד נשיא הקהילה אותו פגשתי בארץ וגם הרב שאותו עמדתי להחליף. את עיני תפס נער צעיר אותו הספקתי לשמוע שואל את הרב באנגלית :" מי ימשיך ללמד אותנו את ההפטרה? הרב מיהר להרגיעו והציגו לפני והודיעני שצבי (או האוורד הרמן) התחיל ללמוד את ההפטרה ועלי כמובן מוטלת החובה להמשיך. הבטחתי לשניהם לעשות את המיטב.
מיד כשהתחלתי ללמד ב"חדר" קבעתי במערכת שיעור לשלושה נערים ככיתת הכנה לבר מצווה וכמובן קבוצת בנות לכיתת בת מצווה.
הראשון, ברוך(ברי) קלאס היה כבר כמעט מוכן אחריו דויד וילק בחצי הדרך ואילו צבי היה בתחילת הדרך.
שעות רבות הקדשנו ללימוד ההפטרה ועלי לציין שקולו של צבי היה נעים לאוזן והוא הוכיח את יכולותיו גם כחזן צעיר.
בדרך כלל השתדלתי ככול האפשר שכל נער יחזור גם בשנה או שנתיים לאחר מכן לקרוא שוב את ההפטרה כדי שלא ישכח.
עם חילופי השלטון הלבן בדרום אפריקה יהודים רבים עברו לאוסטרליה.
חלפו שלושים שנה ולפני ביקורי בסידני נודע לי על מספר משפחות שהכרתי ,שהיגרו לשם וכך קבעתי פגישה עם שלושה זוגות . ביניהם משפחת הרמן. לפתע נכנס גבר בחליפה וזיהיתי את האוורד שחייך אלי. ולאחר חיבוק הדדי שלפתי שאלה: מה עם "הכוהנים הלווים בני צדוק"? הוא צחק והמשיך לשיר בטעמים את המשך הפסוקים. לתדהמתי סיפר לי שכמעט כל שנה מאז הבר מצווה שלו מקפיד הוא להגיע לבית הכנסת ולבקש לעלות "מפטיר" ולשורר את ההפטרה.
וההורים נענעו בראשיהם ,הודו לי על ההשקעה שהשקעתי בו. איזה נחת!
