צאן ובקר ועליה לארץ
מהסיפור התנ”כי הזה לומדים הרבה לימינו . ובמיוחד ההערה שמשה מעיר להם על החובה להיחלצותם של בני גד וראובן כחלוצים לעזור לאחיהם בכיבוש הארץ ורק אחר כך לשוב לבתיהם כדי שיהיו”נקיים מה’ ומישראל”.
המפרשים,- בניגוד לסיפור המקראי -מנסים לתהות על מקור המקנה הרב של בני גד וראובן
ראשית, הכתוב מבחין בין שני השבטים: "וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן, וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד". לבני ראובן שהיה בכור הייתה ירושה כפולה מיעקב אבל לבני גד היה מקנה עצום וחזק. לפי המפרשים מקור הצאן מהשלל של מלחמת מדין וזה מסביר את ו’ החיבור שבתחילת הפרק. כאילו זהו ההמשך של חלוקת השלל מהמלחמה. ויש המסבירים את רוב המקנה מהעובדה שבני גד אהבו היו "צמחונים" והעדיפו מן שירד במדבר ולא אכלו את צאנם כך שמספרם הוכפל לעומת יתר השבטים.
מלבד הפסוק הראשון שפתח בבני ראובן, כי הוא הבכור, נזכרו בני גד בכל הפרק ראשונים, כנראה היו בעלי הרעיון להישאר בעבר הירדן. או כפי שהכלי יקר מעיר:" מתוך רום לבבם קפצו לדבר בראש לפני בני הבכור כי כך טבע העושר שנותן רום לב לבעליו ועשיר הדיוט קופץ בראש. ("בעל המאה הוא בעל הדעה")
לגבי המניעים שלהם: יש הרואים (כפי שמשה חשב}חומרנות לשמה. המפרשים מדגישים שהם הקדימו את צאנם לילדיהם "גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו" ורק לאחר שהעיר להם משה על כך חזרו בהם.
יש הרואים בבקשתם להישאר בעבר הירדן ולא להיכנס לארץ רצון להימנע מגזל שדות של אחרים בגלל רוב מקניהם.(כמו רועי לוט)
מהסיפור התנ"כי הזה לומדים הרבה לימינו . ובמיוחד ההערה שמשה מעיר להם על החובה להיחלצותם של בני גד וראובן כחלוצים לעזור לאחיהם בכיבוש הארץ ורק אחר כך לשוב לבתיהם כדי שיהיו"נקיים מה’ ומישראל".
מכאן לימדונו חז"ל שכל אדם החשוד בדבר מה., חייב להסביר את מעשיו על מנת להיראות נקי גם כלפי חוץ. עלינו להימנע ממעשים שונים שעלולים לגרום לאחרים לחשוד בנו לשווא.
בסיום המשא ומתן נכתב פתאום שגם חצי שבט מנשה בן יוסף קיבלו חלק בעבר הירדן אף על פי שהם לא הגישו בקשה כזאת.
האם יש לקוראים הסבר למהלך הזה? מדוע ? איני יודע. למי יש הצעות?
