סיפור לפרשה: פרשת וירא
למחרת הגיע אלי הכומר למשרדי והעלה את השאלה מדוע לא הגבתי בתוקף לדבריו של איש הדת המוסלמי. ” כי אנחנו התחלנו בסכסוך” השבתי בקיצור.
זה לא היה מחזה נדיר לפני שלושים שנה לראות רב משוחח עם איש דת מוסלמי באמצע הרחוב בוולינגטון נ"ז.ובטח הדבר לא גרם לרעידת אדמה... במשך שנות שליחותי רקמתי מערכת יחסים טובים ומכבדים עם כל אנשי הדת מזרמים שונים. הדבר נבנה על סמך מפגשים חודשיים של מועצת אנשי כל הדתות בעיר. באותו בקר עמדנו שנינו המזוקנים והחלפנו מילות נימוס כשלפתע התקרב כומר אנגליקני מגולח למשעי וקרה בקול לעברי:
Rabbi! Good morning
השבתי לו בחיוך ואילו השייח המוסלמי העיר בשקט : ומה איתי? הכומר לא התבלבל ונימק את הקדמת ברכתו אלי דווקא בפסוק בפרק י"ב בבראשית והמשיך וציטט את בירכת הקב"ה לאברהם שקראנו בשבת שעברה:"ואברכה מברכך" "והיות ואני רוצה להתברך לכן אני מברך את הרב שהוא כידוע מזרע אברהם". סיכם הכומר את הסברו. ראיתי את פניו של השייח מחווירות ומיד הרגעתיו והוספתי: שנינו קרובים בעצם, ובניו של אבא משותף כידוע. הוא חייך והוסיף . נכון אנחנו מאותו האבא אבל... אנו המוסלמים בני הגברת הגר ואילו הוא ,והצביע עלי, בנה של... השפחה שרה. הכומר מיהר לתקן אותו וסיפר לו שהגרסה התנכית מספרת סיפור הפוך .אני חייכתי וציינתי שמוסלמים חוגגים את חג הקורבן כי על פי המסורת שלהם מהקוראן הייתה "עקידת ישמעאל". והשיחה הסתיימה.
למחרת הגיע אלי הכומר למשרדי והעלה את השאלה מדוע לא הגבתי בתוקף לדבריו של איש הדת המוסלמי. " כי אנחנו התחלנו בסכסוך" השבתי בקיצור.
כשהבחנתי בהפתעתו פתחתי לפניו את פרשת השבוע המספרת על גירוש ישמעאל והגר בגלל שרה שלא רצתה שבנה יצחק ישחק עם בן הגר.למרות שאברהם לא רצה זאת, הוא הצטווה לאמור: "כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה"! והדגשתי, שרק לאחר גירוש ישמעאל מסופר על עקידת יצחק.
בהמשך תרגמתי את דברי הרמב"ן (שחי לפני יותר משבע מאות שנה) על הפסוק המספר איך עינתה שרה את הגר עוד כשראתה שהיא הרה. הרמבן מותח ביקורת חריפה על התנהגותה של שרה אמנו ועל שתיקתו של אברהם וזה, לדבריו, התחיל את הסכסוך שנמשך עד ימינו . סיימתי בעצב.
