לפרשת השבוע : ”והמבול היה מים על הארץ”
לקראת היציאה כמורה מלווה למסע בפולין הקדמתי ונסעתי לראיין את חמי ז”ל שחווה את מאורעות השואה בגטאות רבים ושונים במשך חמש שנים. היות וידעתי את המסלול שתוכנן לנו ביקשתי ממנו לתאר במילותיו, את זיכרונותיו מכל מקום שאליו אמורים אנו להגיע. והקלטתי אותו ברשם קול.
השבת של אותו מסע שהייתה בפרשת נוח שהינו בעיר קרקוב, את קבלת השבת ניהלנו במלון בו השתכנו ולתפילת שחרית יצאנו עם מלווים ישראלים ושוטרים מקומיים דרך רחובה של העיר הסואנת עד לבית הכנסת העתיק הידוע כבית הכנסת של הרמ"א. (רבי משה איסרליש) הנחשב כגדול הפוסקים ביהדות אשכנז מהמאה השש עשרה,
כבר בכניסה ראינו קיר עשוי מלוחות שיש של מצבות עם שמות נפטרים רבים שנמצאו מפוזרות בבית הקברות הסמוך.
התרגשתי להיכנס לבית הכנסת והתיישבתי מול השלט המציין את מקום מושבו של הרמ"א ז"ל. תוך כדי תפילה התבוננתי מסביב. ובניגוד למקובל בבתי כנסת ,ראיתי על הקיר שלוש תמונות. אחת של קבר רחל. אחת של הכותל המערבי (יעניין את אונסקו?!) ובאמצע ביניהן ציור של ...תיבת נוח.
ישבתי והרהרתי מדוע בחרו בתמונה זו לעטר את בית הכנסת? והגעתי למסקנה שחייהם של היהודים בגולה היו רצופים סערות ומשברים ורק בית הכנסת היווה לה עוגן של מנוחת הנפש.
נזכרתי בפירוש חסידי המבאר את המילים שבפרשה:"בוא אל התיבה" כאילו מציע לבוא לבית הכנסת ולמילה הכתובה שממנה יינצל היהודי מכל תלאותיו היומיומיות. המשכתי בהרהורי ונזכרתי בסיפור יונה הנביא בספינה עם המלחים הזרים ואחר כך בתפילתו במעי הדגה והפלגתי בדמיוני עד לסיפורי עגנון "בלבב ימים". הו ,כמה אכזר הוא הים . כמה קשים חייהם של היהודים
עברו שנים והגעתי לניו זילנד ושוב, בפרשת נוח הבחנתי באורח שלא נראה חבר בקהילה. לאחר הקידוש הציג עצמו האורח וסיבת ביקורו. דווקא בשבת זו לבית הכנסת כשהסביר לי על סיום עבודת מחקר רצינית לדוקטורט של כמאתיים סיפורי עם שונים משבטים רבים על תרחיש דומה לסיפור נוח התנ"כי וביקש לקבוע איתי פגישה לשיחה באמצע השבוע לקריאה משותפת ולהשמיע את הערותיי ופרשנותי ואולי להשוות לסיפור המקראי.מאז הבנתי שגם לי כמו היונה של נוח לא נוח ובניגוד לשיר בסעודת שבת לא מצאנו מנוח .
