”כמה חשוב להסביר לילדים על השוני של ילד שסובל מבעיה רפואית”
מוריה בוקובזה מקריית אונו תשיק את ספרה ”ארמון השוקולד של בוביק העכברון” ביום שלישי 5.7 בשעה 17:00 בספרייה העירונית קריית אונו, באירוע שתנחה המשוררת והסופרת ציפי שחרור
הסופרת מוריה בוקובזה, בת 29 מקריית אונו, הוציאה לאור בימים אלו את ספרה השני "ארמון השוקולד של בוביק העכברון" (גלילי הוצאה לאור). מדובר בסיפור הרפתקה משעשע ושובה לב על עכברון שמקבל ליום הולדתו מתנה מפתיעה - ארמון משוקולד. ביום שלישי 5.7 בשעה 17:00 יתקיים אירוע השקה חגיגי לספרה החדש בספרייה העירונית קריית אונו, שאותו תנחה המשוררת, הסופרת והעורכת ציפי שחרור.
ספרה הקודם של מוריה הוא "הסוד המתוק של יעלי" (צמרת הוצאה לאור) - סיפורה של ילדה המתמודדת עם סוכרת נעורים, שנכתב בעקבות ילדה מקסימה שהיא מכירה ובגיל שנתיים גילו לה סוכרת נעורים. "רציתי למצוא לה ספר על הנושא שיעזור לה, אבל ציפי שחרור, המשוררת והסופרת, לא הכירה ספר כזה ואמרה לי: ’אין? אז תכתבי את’. השאלות שהילדים שואלים את יעלי דומות לשאלות ששאלו אותי על המום שלי בלב, רק שאצלי אף גננת ואף מורה לא תיווכה את הנושא לשאר הילדים. אני מקווה שגננות ומורות שיקראו את הספר יבינו כמה חשוב להסביר לילדים על השוני של ילד שסובל מבעיה רפואית כלשהי - ולא רק סוכרת, כדי להסביר לו ולאחרים שלמעשה הוא בדיוק כמו כולם, רק שיש כמה דברים שאסור לו לעשות. כולי תקווה ששיחות כאלה יעזרו לילד, שגם ככה סובל, לא להיות מבודד מהחברה בשל בעיה רפואית שאין לו יכולת לשלוט עליה".
מום הלב של מוריה נחשב לנדיר: במקום שני חדרים ושתי עליות שמתפקדים, אצלה רק החדר השמאלי של הלב עובד. בעקבות מצבה הרפואי היא עברה ארבעה ניתוחים. בימים אלו היא כותבת ספרים חדשים שייצאו לאור בעתיד הקרוב, שאחד מהם הוא על הכלב שלה קאווין, ובו סיפורים מנקודת מבטו שבה הוא מופיע בכל סיפור בדרך כזו או אחרת. בין הספרים שהיא מתכננת להוציא לאור: ספר עם סיפורים לחורף, ספר עם סיפורים על משפחה, ספר עם סיפורים על חיות וספר עם סיפורים על החתולים שחיו בשכונה הישנה.
מוריה: "כרגע אין לי פרויקטים ’רשמיים’ לילדים ונוער, אבל יש לי הרבה פרויקטים בתכנון ובהם: סדרת ספרים לילדים קוראים על מכשפה שהופכת למורה, ספר ילדים על תאומים שמדפיסים מכונת זמן, וכמובן הספר ’הילד שהפך לעץ’ שכנראה יהיה הספר הבא שלי שייצא לאור. בימים אלו אני עובדת על טרילוגיית פנטזיה אורבנית למבוגרים, שנחשבת לפרויקט הגדול הרשמי שלי, אבל יש לי המון פרויקטים למבוגרים, בעיקר בז’אנר האימהRetelling לסיפור של כיפה אדומה, ספר על זומבים (כי הקורונה חייבת לתת השראה מתישהו), ’סאגת הממלכות האבודות’ שאני מקווה שתהפוך לסדרת ספרים אפית, ועוד".
במשך שנים חיה מוריה עם הוריה יעקב וגליה בניין רכבת בשכונה קטנה בקריית אונו, שאחרי פרויקט פינוי ובינוי הפכה לשכונה יפיפיה עם בניינים גבוהים שבאחד מהם מתגוררת כיום משפחתה של מוריה. "תמיד ישארו לי הזיכרונות מהפשטות ומהחיים שהיו לנו אז ומהחתולים שאיתם גדלתי. אנחנו, הילדים, הפכנו את השכונה לבית מחסה לחתולים. היו לנו חתולים בכל הצבעים ובכל הגילים. תמיד אהבתי בעלי חיים, אבל ההורים שלי לא הסכימו לגדל חיה בבית והחתולים היו התרפיה שלי".
היא אהבה ללמוד אבל פחות לזכור בעל פה חומר למבחנים, רצתה לדעת כמה שיותר אך בית הספר לא סיפק לה את הצורך הזה. מהרגע שלמדה לקרוא ולכתוב כמו שצריך, בערך מסוף כיתה ב’, החלה לכתוב סיפורים. בגלל המום בלב היא נעדרה פעמים רבות מבית הספר, "ולכן רוב זיכרונות הילדות שלי הם מהבית, מחברות הילדות שלי ומהחתולים בשכונה. אני זוכרת ששנאתי בעיקר שיעורי אומנות. כבר בחטיבה היו לי טקסטים אפלים שהייתי מאוד גאה בהם, אבל המורה לא קיבלה את זה. לא למדנו הרבה ספרות בבית הספר בשל הצורך להתמקד במקצועות כמו מתמטיקה ואנגלית, וזה מאוד הפריע לי. באמצע כיתה י"א פרשתי מהלימודים, אמנם בשל סיבות רפואיות, אבל כנראה שבית הספר באמת לא התאים לי. עובדה שאחרי שפרשתי מלימודים, למדתי אנגלית יותר משלמדתי אי פעם בבית הספר. בגיל 23 התחלתי ללמוד כתיבה יוצרת באופן מקצועי אצל המשוררת, הסופרת והעורכת ציפי שחרור".
הקורונה הייתה פורה ויצירתית מאוד עבורה. "לא הפריעו לי הסגרים וההגבלות כי הרי אני רגילה לכך. המום שלי הוא למעשה נכות שקופה, ורק בקורונה הרגשתי שאנשים התחילו להבין שאי אפשר לראות כל נכות, בעיה או מחלה. בתקופת הקורונה לא הייתי צריכה להסביר את עצמי לאף אחד, לא להתנצל על המקצוע שבחרתי, לא על כך שאני עובדת מהבית ולא על כך שאני כותבת בבית קפה או על ספסל בפארק.זה היה הזמן שלי לפרוח, כי את העבודה שלי אפשר לעשות מהבית, וזה יתרון שהיה לי על פני אנשים בריאים. אז כתבתי הרבה ספרי ילדים, התחלתי לכתוב את הספר השני בטרילוגיית ’בני החיים’ (טרילוגיית פנטזיה אורבנית למבוגרים אך ידידותי לנוער) והתחלתי את האאוטליין לספר השלישי באותה הטרילוגיה. לצערי, אז היה לי מחשב אחר, ישן ומקולקל, וספר נוער שעבדתי עליו באותה תקופה נמחק ונעלם. דרך אגב, בספר הראשון בטרילוגיה עוברת אחת הדמויות סוג של ניתוח לב ו’זוכה’ בצלקת כמו שלי. פשוט הייתי צריכה שהדמות תהפוך לרק חצי אנושית ולקחתי השראה מעצמי".
לדף הפייסבוק של מוריה בוקובזה:
https://www.facebook.com/profile.php?id=100014699676660
