”אותן ידיים שיוצרות בפה יוצרות יצירות”
האמן האוטודידקט ד”ר עפר אליקים ארגמן כהן מפתח תקווה ישיק ביום רביעי 5.2 בהיכל התרבות מרכז הבמה בגני תקווה את התערוכה ”צורה, צבע, אנרגיה” (אוצרת: ד”ר אביבית אגם דאלי)
האמן ד"ר עפר אליקים ארגמן כהן מפתח תקווה ישיק ביום רביעי 5.2.25 בשעה 18:30 את התערוכה "צורה, צבע, אנרגיה" (אוצרת: ד"ר אביבית אגם דאלי) באירוע חגיגי, שיתקיים בהיכל התרבות מרכז הבמה בגני תקווה. התערוכה תינעל ב-2.3.25.
לדברי ד"ר אביבית אגם דאלי, בתערוכה "צבע, צורה, אנרגיה" מציג עפר את משנתו האמנותית: הציור, בעצם התבוננותנו בו, יוצר סוג של אנרגיה ומתכתב עם כל אחד מהצופים באופן שונה המתאים להלך רוחו ברגע ההתבוננות. "הכלים המאפשרים את היצירה הם כמובן הצבע והצורה שבגלל היותם אבסטרקטיים מאפשרים לכל אחד מאיתנו לפענח אחרת את יצירתו ולהתכתב איתה באופן המתאים לנו בכל שעה ובכל רגע נתון. זו הסיבה לכך שגם אין הוא נותן שמות לעבודותיו", היא מוסיפה.
ד"ר אביבית אגם דאלי: "שמה של התערוכה מתמצת בצורה אופטימלית את יצירתו של עפר אליקים ארגמן כהן, שהוא אמן אוטודידקט היוצר ציורי אבסטרקט. האבסטרקט של עפר כה ייחודי, ולכן משעה שצפינו ביצירה אחת שלו ניתן בקלות לזהות אילו יצירות נוספות נוצרו תחת ידיו. אבסטרקט קיים בעולמנו מאז שנות ה-40 המאוחרות של המאה הקודמת. או אז שלטה האמנות המופשטת בעולם המערבי כמו גם בשדה האמנות בישראל. האבסטרקט סימן מפנה אנטי ריאליסטי באמנות. האבסטרקט הציג אסתטיקה שונה. עולם בלתי גשמי המשקף את דמיונו של האמן. פילוסופיית המופשט טוענת כי האמנות אינה מסתפקת במה שגלוי לעין. תפקידה לרדת אל חקר עומקם של הדברים. האבסטרקט ביקש לזנוח את הריאליזם לטובת צורות ’פשוטות’ כמו קו ועיגול והעדיף ייצוג של משטח ושל צבע. כך נתבקשנו כצופים ’לגעת’ בממד הרוחני של האמנות. אמנם בתחילת דרכו התקבל האבסטרקט בזלזול מצד הקהל הרחב אך אט אט השתנתה הגישה של הקהל (ושל קהלים בכלל) וכיום הוא נחשב לפופולרי. בשלבים הראשונים של הציור המופשט ננקט תהליך של גריעה המבוסס על קשר כלשהו עם המציאות. כך הופך דימוי ריאליסטי תחת ידיו האמונות של האמן המופשט לאניגמטי. גישה אחרת להפשטה נוקטת הפחתה הדרגתית ממרכיביו של הציור: קו, צורה, צבע, מרקם ואשליית עומק במרחב".
אצל האמן עפר אליקים ארגמן כהן האבסטרקט אינו מתוכנן. "אין פה תהליך של גריעה ממשהו קיים וגם אין כאן הפחתה הדרגתית ממרכיבי הציור. התהליך של היצירה מתרחש עת הוא נגש אל הקנבס ואז היד מוליכה את המכחול באופן אינטואיטיבי. עפר מספר כי הוא אף פעם לא יודע כיצד תראה היצירה המוגמרת ולעיתים הוא מתחיל יצירה, עוצר ואז ממשיך כעבור זמן. אין לו שיטה סדורה ויצירתו נוצרת מן התת-מודע. יש פעמים בהן העבודה עוברת שינויים מפליגים אף לאחר שלכאורה הושלמה. יש אצלו סוג של ’שיח מתמשך’ עם כל עבודה, עד שהוא שומע ’קול פנימי’ המכריז: ’זהו העבודה הסתיימה’", היא אומרת.
האמן עפר אליקים ארגמן כהן נולד עם השמות עפר ואליקים – על שם סבא רבא שלו שנספה בשואה עם רוב משפחתה של אמו. לפני פחות משנה החליט עפר לשנות את שמו ל"עפר" בלי ו’, לאחר שהרגיש חסימה. נומרולוג שאליו פנה הציע לו שמות נוספים ועפר בחר בשם "ארגמן", ראשי תיבות של מלאכי השרת.
הוא רופא שיניים מזה 39 שנה ועובד בכללית, לאחר שבמשך שנים עבד כרופא שיניים פרטי וניהל מרפאות שיניים. ב-15 השנים האחרונות הוא משמש כיועץ רפואי למחלקה לפניות הציבור, ובעשר השנים האחרונות גם עוסק בניהול סיכונים ברפואת שיניים – איך לעבוד נכון ובטוח מבחינת המטופל וגם המטפל. הוא מודה כי יש קשר הדוק בין עיסוק המקצועי להיותו אמן. "אותן ידיים שיוצרות בפה הן אותן ידיים שיוצרות יצירות. אם אין לך יכולות אמנותיות, אתה יכול להיות טכנאי טוב אבל לא רופא שיניים טוב שמקפיד על אסתטיות. רפואת שיניים היא סוג של אמנות, והמשרד שלי, שאותו אני מכנה ’הבוטיק שלי’ עמוס בעבודות שלי", הוא אומר.
עפר, בן מזל מאזניים, מודה כי האסתטיקה זורמת אצלו בדם. הוא מצייר באקריליק, בטכניקה מעורכת ומשתמש בנוסף לצבעי אקריל בטוש אקרילי ושמן, בצבע תעשייתי, בלק צבעוני, בצבעי פנדה, בדבק, בצבעי זכוכית ועוד. בנעוריו צייר להנאתו ויצר כל מיני עבודות, כולל בשמן, ועבד עם חומרים שונים. "הייתי מדביק גלגלי שיניים לזכוכיות וצובע אותם. אני אוהב מאוד יצירות תלת ממד. הייתי שובר כוסות זכוכית, מדביק את החלקים בסדר מסוים על פני משטח וצובע אותם. חזרתי לזה בתקופת הסגר הראשון של הקורונה, שבהם לא עבדתי במשך מספר שבועות. מצאתי בבית כמה קנבסים זרוקים וצבעי אקריליק, התחלתי לצייר וכך זה התפרץ החוצה ומאז רק ממשיך", הוא מגלה.
התערוכה הראשונה של עפר, תושב פתח תקווה, "כמעיין שופע", הוצגה לפני שנתיים בגלריית הציפור הכחולה בפתח תקווה (אוצרת: שרה רז) והוצגה במשך שלושה חודשים. הוא גם השתתף ומשתתף בתערוכות קבוצתיות של האוצרת ד"ר אביבית אגם דאלי, שחלקן מוצגות בגלריית תיאטרון היהלום ברמת גן. עפר: "אני אוטודידקט ולא למדתי ציור באף מסגרת. הרישום לא הצד החזק שלי, ולכן הלכתי לקומפוזיציות ולצבעים שבהם אני חזק מאוד. אני מתחבר לאנרגיה של הצבעים, משתמש במגוון גדול של צבעים ולא חושב הרבה מראש מה מתאים למה, אלא באופן אינטואיטיבי. אני עובד לפי אינטואיציה או קול פנימי, ולכן רוב העבודות שלי לא מתוכננות מראש. אני אוהב הרבה שילובים של חום ושחור, או צבעים כמו אדום, אבל אם אני מתכנן ליצור עבודה זה יוצא אחרת לגמרי כי משהו בפנים אומר לי שזה לא זה. אז אחרי תקופה אני משנה את העבודה כך שהמקור כלל לא דומה לתוצאה הסופית. אני בוהה בעבודה, עוצם את העיניים ועושה מדיטציה ואז מגיע לי רעיון – עד שהעבודה אומרת לי: ’מספיק, אל תיגע בי יותר’".
הוא משתדל שכל יצירה שלו תהיה שונה מקודמתה, מקפיד לא מצייר יצירות בסדרות, אבל יש מוטיבים שמופיעים ביצירותיו. עפר: "אין לי בעיה לשלב צבעים, אפילו לא לפי התיאורית של הצבעים. אם זה נראה לי ויזואלי, אסתטי והרמוני, כפי שעשיתי ברפואת שיניים. אני לא בעד סימטריות מושלמת, וזה בא לידי ביטוי בציורים שלי, שהם רב-גוניים ויש בהם צורות עגולות וגם זוויתיות. אני משתמש בצבעים רבים: צבע תעשייתי, טושים, אקריליק, דיו צבעוני וגם לק ציפורניים שאני מתיז ושופך אותו בצורה קווית. בכל העבודות שלי יש תיחום של קווים שחורים, שמוסיפים רבות. השחור הוא צבע חוסם, אבל חשוב מאוד בציור כי יש בו הרבה לתחום ולמסגר".
בין האמנים שהושפע מהם: האמנית היפנית יאיוי קוסומה, נציגה בולטת בתנועת האוונגרד באמנות העכשווית, שלתערוכה שלה שהוצגה במוזיאון תל אביב לאמנויות הגיע מספר רב של מבקרים ובהם גם עפר. אמנית נוספת שהוא הושפע ממנה היא הדי קון, ציירת ישראלית ממוצא הונגרי, ניצולת שואה, שסגנונה ייחודי באמנות הישראלית ונע בין ציורי נוף פסטורליים לציורי פרחים נאיביים ומרהיבים ורוב ציוריה הם בטכניקה של שמן על בד. הדי קון משמשת עבורו כמנטורית לאמנות, ובביתו תלויות שלוש יצירות מקוריות שלה עם שדות של פרחים.
באופן מכוון הוא אינו נותן שמות ליצירותיו, אלא למעטות. "אני מצייר אנרגיה, ולכן אם אתן שם ליצירה זה יגביל ויתחום אותה. ללא שם המתבונן יחפש בציור כל מיני דברים ויבחר מה הוא רואה ביצירות שלי", אומר עפר. הוא מודה כי עבורו הציור הוא הפרוזק הכי טוב. "כשאני יוצר אני לא רעב, לא צמא, לא צריך ללכת לשירותים וזה הכי מרגיע. אני רוצה להשאיר חותם אחריי בעולם. כשאתה צייר, משורר או סופר בכל זאת נשאר ממך משהו בעולם. העבודות שלי מאוחסנות בארבעה מחסנים, אבל הגיע הזמן שאנשים ייהנו מהן. לכן אני אשמח לתרום יצירות שלי לארגונים ולמוסדות שונים. היצירה צריכה לחיות ושיהיה מקום משלה, על קיר משלה ושתהיה לה אינטראקציה עם הקהל", אומר עפר.
מהן תוכניותיך לעתיד?
"אני מתכוון להציג בתערוכות ושיכירו אותי, כולל שהעבודות שלי יוצגו באתר או במדיה הדיגיטלית. ביצירות שלי חיברתי קנבסים בגדלים שונים שאלמנט מסוים מקשר בין הבדים, וזה נעשה בחוסר סימטריה. אולי בעתיד אדביק אלמנטים נוספים. אשמח גם לחבור לאומן נוסף ולצייר על אותו קנבס, כל אחד בפינה שלו, עם אלמנט מקשר ביניהם".
