כמתאוננים (סיפור אוטופי- דמיוני)
את העצה לפנות אלי קיבל מרעייתו מטילדה בתום שיעור על הצורך בשכחה ובסליחה. היא דחפה אותו לפגוש אותי אחרי אין ספור ניסיונות לשכנעו לחדול מהביקורת היומיומית שלו
"די מספיק לחטט בנבכי נשמתך" יעצתי למייקל המיוסר. "עליך להמשיך הלאה","זה קשה לי " מלמל בלי להביט בפני.
את העצה לפנות אלי קיבל מרעייתו מטילדה בתום שיעור על הצורך בשכחה ובסליחה. היא דחפה אותו לפגוש אותי אחרי אין ספור ניסיונות לשכנעו לחדול מהביקורת היומיומית שלו ,ואת הקושי שלו לשכוח ולסלוח לעצמו ולאחרים. ובמיוחד אחרי שנשפט לשלושה חודשים למאסר על עבירות מס.
"איך אוכל לשכוח אם כל בקר אני מביט במראה?" הגביה את קולו..
"אתה אדם אחר עכשיו .תנסה לשכנע את עצמך"! יעצתי לו בחוסר ברירה, כאדם דתי, אתה מאמין בחזרה בתשובה ואם זכרוני אינו מטעני נאמר: "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד" . "אף פעם לא הבנתי את האמירה הזו" ענה לי בכעס לא מוסתר. "לא מקבל את העמדה שאדם שחטא והתנהג בניגוד לנורמות המקובלות ופגע באחרים . אפשר להשוותו למי שלא חטא בכלל?" המשיר לפרוס את מחשבותיו. "איני מציע לך להתכחש למעשיך אבל כיהודי מאמין עליך להבין שההלכה מבינה לנפש האדם ומאפשרת לו תיקון, שהרי כבר נאמר באיזה שהוא מקום :"אין צדיק בארץ שלא יחטא" שוב חייכתי אליו. "הרי אתה כבר נענשת על מעשיך וכך מקובל שאחרי שהנאשם שילם חובו לחברה, מוטלת האחריות על סביבתו לקבלו בלי תנאים.
"אתה יכול "לעבוד" על אחרים ולצפות לסליחתם. אבל בינינו, על מי אני עובד? על עצמי ?! ולכן, אני לא שוכח ולא סולח לעצמי." סיכם טענותיו.
עלינו להוציא מראשך את מחשבותיך הכמוסות ולהעלות אותך לדרך המלך".
"רק אל תעשה לי היפנוזה בבקשה" חייך סוף סוף אלי.
,"לא, אני מקווה שנצליח ביחד למצוא מענה לנפשך הסוערת,"הבטתי בו:
"מה אוכל אותך? בעצם" ? שאלתיו.
"תקשיב לי רבי. מאז ומתמיד כעסתי על כל עורכי הדין שמנסים לגונן על אנשי הציבור כאילו המעשה עליו לקוחותיהם נחקרים איננו בתחום הפלילי" " נו אז איפה הבעיה?הרי ככה הדין הפלילי נוהג?"הגבתי.
"מה עם התחום המוסרי?! תמיד התרעמתי למסך הטלוויזיה". ענה לי
" זמנינו תם נמשיך בשבוע הבא, בינתיים שיהיה לך שבוע טוב."
