סיפור לפרשת בלק
כאמור ,הרב התקשה ביצירת מגע ושיחה עם אנשים והתלונן בפניי שהמתפללים לא מספיק מכבדים אותו וכראייה סיפר לי שלא באים ללחוץ את ידו לאחר התפילה כמו שנהג הוא ושאר התלמידים עם ראש הישיבה כשנעמדו בתור בכל ליל שבת ללחוץ ידו
את הרב משה ברלוב הכרתי בוולינגטון כשהגעתי לשמש כעוזרו. ואחרי שנה החלפתיו. הוא היה צעיר ממני, אמריקאי, ממוצא ייקי והדבר התבטא ברבדים שונים. הוא שמר על דיסטאנס וציפה שיכבדוהו רק בגלל מעמדו. הרגשתי מעט , לא נעים ,כשהציבור חש כלפיי יותר קירבה , הוא הצטיין בחזנות ושמתי לב שהוא מתפלל מתוך סידור עם תווים.
במיוחד אהב תפילות שיש בהם שילוב וניגוד מנגינות ולחנים כמו שבת וראש חודש. הוא גם קרא בתורה בצורה מדויקת. ועל זאת שמחתי, שאיני חייב להכין כל שבוע את קריאת הפרשה.
כאמור ,הרב התקשה ביצירת מגע ושיחה עם אנשים והתלונן בפניי שהמתפללים לא מספיק מכבדים אותו וכראייה סיפר לי שלא באים ללחוץ את ידו לאחר התפילה כמו שנהג הוא ושאר התלמידים עם ראש הישיבה כשנעמדו בתור בכל ליל שבת ללחוץ ידו.
ייעצתי לו לא להמתין במקומו לאנשים, אלא יקדים לעמוד לפני גמר התפילה ליד דלת בית הכנסת ויושיט ידיו לכלך יוצאים וכך עשה והופתע כשכולם ברכוהו לשבת שלום.
פעם ראשונה שביקש ממני עזרה בקריאת התורה היה זה בליל שבת פרשת וישלח.
הוא הסביר שיש לו קושי להבחין בשמות בני עשו המוזכרים בסוף הפרשה ושהיה מתבלבל בין דישן (בקמץ) ודשן בחולם חסר ודשן בקמץ. (כידוע ספר התורה לא מנוקד ולא מפוסק). למחורת הפתעתי אותו כשלא התבלבלתי.
מאחר ששמתי לב שבכל פעם שנוספת האות י לשם (דישן) יש לקרא בקמץ השאר (דשן או דשון)בחולם. בפעם השנייה תיקנתי אותו בפרשת בלק כשקרא את דברי בלעם על עם ישראל:"כי לא נחש ביעקב ולא ראה עמל בישראל" וביטא את המילה נחש במלרע . הוא לא הבין את ההבדל . הסברתי לו שנחש במלעיל מבטא ניחוש וקסמים שהרי בהמשך נאמר: "ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים" ובמלרע הכוונה ל snake. על כך הודה לי.
וסוף סוף הסכים, שאומנם, אוירה של ישראל מחכים....
