סיפור שבועי – פרשת דברים תשע”ז
סיפור שבועי – פרשת דברים תשע”ז
ביום שליש תגיע למשרדך צעירה מהאי הדרומי לצורך ראיון, אמר לי שליח הנוער מתנועת "הבונים" לפני יציאתו לאוקלנד. מדי פעם מילאתי את מקומו במשרד העלייה וההסברה על ישראל.שהרי על כך לא היו לנו מחלוקות. בשעה היעודה הגיעה צעירה חיננית וביקשה לשוחח עם משה.
"שמי חיים ואני ממלא מקומו" הצגתי את עצמי. "ספרי לי קצת על עצמך ומהי מטרת הגעתך לכאן". שמי ג’ודית והגעתי מעיירה קטנה(פיקטון) מהאי הדרומי ומשפחתי מונה שמונה נפשות. התפלאתי על מספר הנפשות הלא רגיל במשפחה. האם אתם שייכים לכנסייה הקתולית שאלתי?" היא חייכה :"איך ידעת?" כי רק למשפחה דתית יש יותר משלושה ילדים. עניתי.ואכן היא ומשפחתה מבלים כל יום ראשון בכנסייה המקומית. אישרה בפני. והיא ואחיה הצעירים יותר פעילים בתנועת הנוער שלהם ולמעשה אחיה הגדול בקורס הכנה לשמש עוזר לכומר המקומי.
שאלתי אותה מה בקשתה? ומיד הסבירה לי שרצונה לצאת לחצי שנה להתנדבות בקיבוץ בארץ הקדש. והיא צריכה אישור רשמי להתאמתה. ניסיתי לחקור מה הן הסיבות לכך ומה גרם עכשיו לרצונה לעזוב את הנוחות בבית הוריה ולצאת לארץ לא ידועה.
תמיד שמענו על ישראל ענתה בלי להתבלבל במיוחד מהסבתה שלנו. "מה לסבתה שלך ולישראל? שאלתי בהיסוס. רק אחרי מבצע אנטבה וכל ההתלהבות סביב גילתה לנו אימא שלנו שאימא שלה (הסבתה שלנו) היא בעצם יהודייה שהגיעה אחרי המלחמה מאירופה. לא היו יהודים בעיירה אז מה קרה? אימא הכירה את אבי והתחתנו ומאז אנו שייכים לכנסייה הקתולית . לומדים כמובן תנ"ך וגם את "הברית הישנה". עמדתי נדהם מהגילוי. סיפרתי לה שלפי ההלכה היהודית היא בעצם יהודייה. שמעתי על כך, אבל מה אני יכולה לעשות? טוב לי במשפחתי ואני רק רוצה להכיר את ישראל.
לפני פרידתנו אמרתי לה: והיה אם תכירי ישראלי ותתאהבי בו את לא צריכה לעבור גיור. הסיפור שלך עם העדות של הסבתה יכול לעזור לך.
אחרי חצי שנה קיבלתי ממנה מכתב שנבואתי התגשמה...
שבת שלום.
