ב”ה פרשת והיה עקב
ב”ה פרשת והיה עקב
שמלתך לא בלתה
בין שאר הנסים שקרו במדבר במשך ארבעים שנה שמשה מזכיר למאזיניו נצטט את הפסוק בפרק ח:
ד שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה, מֵעָלֶיךָ, וְרַגְלְךָ, לֹא בָצֵקָה--זֶה, אַרְבָּעִים שָׁנָה.
איך זה ייתכן?
רש"י במקום מפרש שענני הכבוד היום מגהצים את הבגדים ולכן לא בלו.ועוד מוסיף על פי המדרש שהבגדים היו גדלים ומתרחבים יחד עם הלובש כמו שעור של הלטאה והנחש גדל ,או השריון של הצב גדל אתו.
על אותו רעיון דומה חוזר משה בפרק כ"ט: ד ואולך אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה, בַּמִּדְבָּר; לֹא-בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם, וְנַעַלְךָ לֹא-בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ.
במדרש רבה מדייק רבי יוסי בר חנינא: מהמילים "מעליכם " ו"מעל רגלך" שדווקא אותם בגדים שהיו עליהם לא בלו ,אבל מה שהיה להם בתוך התיבות (מזוודות)נתבלו.
בהמשך מובא במדרש דו שיח מעניין בין רבי אלעזר בנו של רשב"י לרבי שמעון בן יוסי (שהיה במקרה חמיו )על ההיתכנות של בגדים שנשארים ארבעים שנה בתנאי המידבר ולא מתבלים.
אמר לו : אותם בגדים שיצאו בנ"י ממצרים מאיזה חומר היו עשויים? (איך החזיקו מעמד ארבעים שנה?)
על כך השיב לו רבי שמעון בן יוסי: שלמעשה מדובר בבגדים שמלאכי השרת הלבישו את בני ישראל במעמד הר סיני. מעין בגדים רוחניים שלא מתבלים.
2.א"ל : ואיך היו גדלים?
ענה לו: כמו שהחילזון גדל יחד עם ה"בית" שעליו כך הבגדים גדלו עליהם.
א"ל : ולא היו צריכים תכבוסת? (מה עם כביסה?)
אמר לו שענני הכבוד היו מגהצים אותם
שאל אותו:ולא היו נרקבים?
ענה לו :אם במיתתן של אנשי המידבר לא נגעה בהם רימה ותולעה על אחת כמה וכמה בחייהם.הריקבון לא חל.
ולא היה ריחן רע מכוח הזיעה?
אמר לו :היו מתענגים בנאות דשאים של באר והיה ריחן מפעפע בכל העולם. כהוכחה מובא הפסוק משיר השירים:
"וריח שלמותיך כריח לבנון...מעין גנים באר מים חיים".
עד כאן במדרש המוכיח לנו שלא נבהלו אז לשאול ולהבין.
שמעתי מפי הרב דושינסקי זצ"ל שהיה אב"ד בקייפטאון וחיבר את ספרו "בעקבי פרשיות" פירוש נוסף:
על סמך הפסוק בישעיהו ס"א: שוש אשיש...באלוקי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני .. מסביר הרב כי כוונת הנביא ללבוש הרוחני ולא משהו גשמי . האדם שלומד בילדותו "מתעטף " בידע שלו והוא ניכר על פיו. וכך הוא מסביר את המדרש: הילד גדל בלימודו וכך גם לבושו .בלי שבעצם התורה משתנה רק "הלבוש" גדל עימו ואם הוא מפסיק לרכוש השכלה וידע הרי שלמרות שגופו הפיסי גדל נשאר הוא בבגדים רוחניים צרים וקטנים. נתאר לעצמנו אדם בוגר שיודע את סיפורי התנ"ך ברמה שלמד בבית הספר היסודי. ברור לנו שהבגד הרוחני שלו לא גדל עמו כראוי.
לעניות דעתי מובאים בפסוקים שני חלקי לבוש המזהים את האדם . מצד אחד ידוע שלשמלה יש בעלים ויש סימנים ואדם ניכר למרחוק ומזוהה מיידית על פי בגדיו. כמו כן אדם משאיר את חותמו בנעלו. שהרי אומרים לכל מי שממלא מקום של מישהו אחר שעליו "להיכנס לנעליו".
בהמשך הרב הביא דוגמא לבגד שאפשר ללובשו ארבעים שנה מבלי צורך לשנותו בתנאי שממשיכים ומשתמשים בו בכל יום לדוגמה זוג תפילין. לפעמים יש והורים מעוניינים שבנם יתעטף בטלית ובתפילין שהיו של הסבא שהלך לעולמו . אבל מגלים שהתפילין התעפשו כי היו בארון ולא השתמשו בהם זמן רב.
לסיכום: בני דור המידבר נולדו וגדלו לתוך מציאות של נס:
מן שירד להם בכל יום, או בגדים שלא היו צריכים להחליף. משה מכין את הנכנסים לארץ לא לסמוך על הנס ולהתכונן לחיי יום יום מעשיים.
שבת שלום
חיים דברת
