פרשת והשבוע / פרשת וארא
המפרשים התחבטו בפשר הבטחה זו של הקב’’ה, הן מבחינת הצדק שבה והן מבחינת הבנת מציאותה. מבחינת הצדק - היאך יכול הקב’’ה לבוא בטענות אל פרעה ולהענישו, אם הוא עצמו הקשה את לבו;?!
בימים אלה אנו שוב עדים למשא ומתן עקר שבו מתעקשים הנושאים (ונותנים) לקבל הכול או לא כלום. העקשנות של ראשי הפלשתינים לאורך כל הדרך מזכירה לנו גם את מה שנאמר בפרשה:
"ואני אקשה את לב פרעה, והרביתי את אֹתֹתַי ואת מופתַי בארץ מצרים: ולא ישמע אלכם פרעה ונתתי את ידי במצרים, ".(שמות ז’, ג-ד)
המפרשים התחבטו בפשר הבטחה זו של הקב’’ה, הן מבחינת הצדק שבה והן מבחינת הבנת מציאותה. מבחינת הצדק - היאך יכול הקב’’ה לבוא בטענות אל פרעה ולהענישו, אם הוא עצמו הקשה את לבו;?!
ומבחינת הבנת המציאות - כלום כל המשא ומתן עם פרעה וכל האזהרות והתוכחות שאמר משה לפרעה לא היו אלא אחיזת עיניים וחסרי ביסוס אמיתי? האם זה לא "משחק מכור?" שתוצאותיו ידועות?
הרי הקב’’ה קבע מראש מה יהיו תשובותיו של פרעה, ולשם מה - אם כן - נועד כל המשא ומתן? זאת ועוד: ודאי לא קצרה ידו של הקב’’ה לעשות כל אשר יחפוץ, אך התערבותו של ה’ בתחום הפרטי של האדם - ברצונו ובבחירתו החופשיים - מעלה חשד שמא האדם אינו בעל בחירה חופשית באמת. ומי ערב לנו, בבואנו להעניש כל חוטא רגיל, שהלה פעל בבחירה חופשית,? והקב’’ה לא התערב בבחירתו לעשות רע לזולתו??
ואכן, הרמב"ם בהקדמתו למסכת אבות ובהלכות התשובה, וכן הרמב"ן בפירושו לפרשתנו, טענו ששלילת הבחירה החופשית היא היא מן העונשים שהקב’’ה יכול להטיל על האדם. הרמב"ם (הל’ תשובה ו’, ג) טוען שמניעת התשובה מפרעה במשך עשר המכות הינה עונש על השעבוד האכזרי של בני ישראל מרצונו החופשי ומדעתו של פרעה.
הרמב"ן הסכים באופן עקרוני עם הרמב"ם, אך לדעתו מניעת התשובה בכל עשר המכות אינה עונש על השיעבוד. שהרי באמת בחמש המכות הראשונות, שנאמר בהן "ויחזק לב פרעה", "ויכבד פרעה את לבו" וכד’ – כן הייתה לפרעה בחירה חופשית,והוא חיזק את לבו ורק אחר כך משסירב לצו ה’ - מנע ה’ ממנו דרכי תשובה, ולכן הביטוי השולט במכות האחרונות הוא "ויחזק ה’ את לב פרעה".
שבת שלום הרב חיים דברת מודיעין.
