דרשה לשבת ניצבים וילך
וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִש
בימים אלה של מתיחוח בטחונית וסחרחורת פוליטית מבית ומחוץ עלינו לקרא את שתי פרשיות השבוע ולהתחזק.
פרשות ניצבים- וילך נאמרו ביומו האחרון של משה. ביום זה נפרד משה מעם ישראל ומוסר את שרביט ההנהגה למשרתו הנאמן, יהושע בן נון. בדבריו הוא מחזק ומעודד את השומעים לקראת הכניסה לארץ והמלחמה העתידה לכיבושה מידי תושביה במילים:
1. חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי ה’ אֱלוקיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ-.-
בהמשך משה קורא ליהושע וגם אותו הוא מחזק במילים דומות:
2.ז ... וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹותָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תנחילנה אוֹתָם.
לפי רבי יוחנן במדרש ,התכוון משה במילים "אתה תבוא" לחלק את ההנהגה בין משה לזקני העם. כאילו אמר אתה ונציגי העם שווים במעלה .
אבל בהמשך הקב"ה שינה את המחשבה הזאת, כפי שציוה את -יְהוֹשֻׁעַ :, 3.וַיֹּאמֶר :חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם; וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה עִמָּךְ. שהרי לא יתכן מצב שיהיה יותר ממנהיג אחד לדור. הדבר היה נכון אז וגם לימינו אנו.
שלושת החיזוקים בפרק ל"א נבעו משלוש סיבות שונות: הראשון נועד לעם. לא לירא מן המלחמה הצפויה בכיבוש הארץ. בפעם השנייה משה מחזק את יהושע -יחד עם הזקנים- כדי להנהיג את העם ואילו בפעם השלישית מחזק הקב"ה את יהושע באופן אישי כי הוא העומד לפני משימה לא קלה ועליו להתגבר על חילוקי דעות בתוך בני ישראל בזמן חלוקת הארץ. כמו כן הוא חייב גם להטיל את סמכותו על שבעים הזקנים.
בפירושו , מסביר המלבי"ם שיש הבחנה בין "חזק" ל"אמץ". לדבריו: התחלת התעוררות הגבורה תיקרא בלשון חיזוק, אבל קיומה והתמדתה של הגבורה דורשת אומץ לב. כדי להתחזק נאמר בספר יהושע:"אל תערוץ"
ועל מנת להתמיד באומץ נאמר לו "אל תחת" שפירושו לא ליפול מהמדרגה אליה הגיע.
שבת שלום ושנה טובה
תחל שנת עלייה חזקה
מאחל חיים דברת-
